אבו דיס, ענאתא, קונטיינר (ואדי נאר), יום א' 20.1.08, בוקר

צופות: 
מאירה א., אביטל ט. (מדווחת)
20/01/2008
|
בוקר

  6:45 ענאתא 

תנועה זורמת , אין פקקים ואין לחץ , אין כמעט הולכי
רגל ונראה שהחיילים מנסים להחיש התהליך . אין גם תלמידים ואנחנו ממשיכות
לקלנדיה דרך כביש 443.

 8:00 וואדי נאר 

שקט למעלה , אך מדרום וממערב נראה קצהו של נחש
מכוניות . מעט זמו לאחר שהגענו נפתחה החסימה וספרנו כמאה מכוניות שעברו
מיד דרכו . סתם עכבו בשעת הלחץ הגדולה ביותר עשרות רבות של מוניות ,
משאיות ומכוניות פרטיות והמשיכו לעשות זאת גם אחר כך , אך במינונים יותר
נמוכים.

בצד חונה אוטובוס שהגיע מבית לחם ונוסע ליריחו עם סטודנטים ולגשר אלנבי
עם נוסעים לירדן .
האוטובוס מעוכב כבר זמן רב , כי החיילים בודקים במחשב את כל התעודות ועד
שיסיימו אין סיכוי לזוז , לסטודנטים יש בחינות ולנוסעים לוחות זמנים , אך
אנחנו שומרים ומציקים רק למי שבמקרה נקלע לידנו.

נהג האוטובוס מסביר לנו את הבעיות והזמן המבובז , אנו פונות לחיילים ,
אך ללא הועיל.

בינתיים עוצרים החיילים כ-9 מוניות ומתחילים לבדוק
האם בגלל שיחתם אתנו
הרי מול עיננו עברו עשרות מוניות ללא בדיקה.

אסיפת בוקר קטנה , עם עברית שוטפת של אנשי בית לחם
נהגי המוניות מתלוננים שזה המקום הגרוע מכולם , אין מה לבדוק ואין לכך
סיבה , סתם מעכבים.

התבקשנו לאמר למפקדים שהמחסומים הם בית ספר למחבלים
בכל פעם עוצרים ומשחררים את כולם.
המפקד החדש , ס. מתייחס לכולם כאל מחבלים
הוא הגיע כנראה ממקום גרוע וחושב שכולם כך.

התקשרנו לאלישע וביקשנו להחיש את הטיפול בתעודות.
כשהתנענו את המכונית שמנו לב שכולם שוחררו , פרט לאוטובוס
אך אפשר ובתחתית המחסום משתרך לו הפקק הבא.