קונטיינר (ואדי נאר), ראס אבו סביטאן (מעבר הזיתים), שיח' סעד, יום א' 7.10.07, בוקר
6:45 שיח' סעד
החיילים מתעסקים עם גדר מאולתרת נוטה לנפול לצד הכביש הצר. המטרה היא למנוע חנייה קרובה מדי למחסום.
במחסום, אנשים עוברים בלי בעיות תחת עינו הפקוחה של מפקד האזור הנמצא במקום ומקל את המעבר. בהכנה לעבודות הצבת מבנה קבע במקום (שאושר בביה"מ העליון לאחרונה), נותר רק שביל צר ומלא אבנים בקצה המתחם שבו אנשים יכולים לעבור לשני הצדדים – אדם אחד בכל פעם. נכון שהדחפורים צריכים להגיע, אבל בינתיים כל השטח פנוי, ושביל המעבר צר וסלעי באופן בלתי מתקבל על הדעת, אפילו מעליב, לאוכלוסייה. כמובן שיכולות להתרחש גם נפילות לא סימפטיות. אין הצדקה לתנאים אלה.
בדרך לראס אל עמוד
אנחנו נתקלות בגופות של חתולים דרוסים והמון זבל בצדי הכביש. למה עיריית ירושלים לא מפנה מכאן אשפה בתדירות הולמת? המראה פשוט מגעיל.
8:00 ואדי נאר
משלחת מרשימה של 3 בעלי פלאפלים, על נהגיהם ועוזריהם, שוהה במקום. אינם מעיפים מבט לעברנו – שלא לומר משיבים על ה"שלום" שלנו. איננו יודעות אם הם פה לבדוק אפשרות לאיזו מחווה לפלסטינים לקראת השיחות או הנסיעות לארה"ב או כדי לבחון גם פה אפשרות לשינויים. מכל מקום, התנועה זורמת ואין עיכובים או כלי רכב נבדקים.
9:00 מעבר הזיתים
למרות הרמדאן אין כמעט עוברים ושבים.
קבוצת סטודנטיות בעלות תעודות פלסטיניות מאוניברסיטת אל-קודס באבו-דיס, בנות 17-18, מבקשות את עזרתנו למעבר לאל-אקצה. אין סיכוי, אלישע משיב. ההוראה היא נשים מעל 40 בלבד, למעט בעלי תעודות כחולות או בעיות הומניטריות קשות. אנחנו מציעות להן לגשת למת"ק הפלסטיני ולנסות לבקש לעבור מחר – אולי יישתנו הדברים, אך הן מוותרות. רצו ללכת היום. אכזבה גדולה בשבילן.