אבו דיס, קונטיינר (ואדי נאר), ראס אבו סביטאן (מעבר הזיתים), יום ה' 3.4.08, בוקר

צופות: 
יעל י., שירה ו.(מדווחת)
03/04/2008
|
בוקר
06:40 מעבר הזיתים

תנועת עוברים ערה וזורמת. הרבה ילדי בי"ס חוצים. שלושה שרוולים פתוחים, לטענת העוברים, 2 למבוגרים ואחד לילדים בלבד. תזמנו כרבע שעה המתנה. ראינו מספר ילדי בי"ס שנדרשו להוריד חגורות בבדיקה. ילד אחר סיפר שהוא קם ב5:30  בבוקר כל יום כדי להגיע לביה"ס.

07:10 – ואדי נאר

ריח זבל חריף מאד מכיוון המזבלה. כשהתקרבנו עם המכונית לכיוון המחסום לא ראינו תנועה כלל. ראינו את כל החיילים מתגודדים בבוטקה ושיערנו שאולי הם בחילופי משמרות, אך לא ראינו שום קבוצה אחרת של חיילים עוזבים או משהו אחר שיעיד על כך.

כשהגענו למחסום ממש ראינו כבר 2 טרנזיטים מעוכביםinfo-icon ושיירת מכוניות מכיוון דרום ממתינה לפני המחסום. אחד מנהגי הטרנזיט סיפר לנו שהוא המתין 45 דקות. על הטרנזיט השני היתה סטודנטית ששכחה את ת.ז. שלה בבית, והחיילים הורו לה להתקשר הביתה לקחת את המספר ת.ז. שלה. כעבור מספר דקות אישרו לה לעבור ושחררו את שני הטרנזיטים בהפרש דקות ספורות אחד מהשני. בטרם שוחרר הטרנזיט השני ניגש אלינו מפקד המחסום י. והורה לנו לעבור לצד השני של המחסום בטענה שזה לא בטחוני לעמוד בשטח המחסום בגלל התראות. הסברנו לו שזהו המקום הקבוע שבו אנו עומדות והתפתח ויכוח במהלכו התקשרנו עם נציג המת"ק ע. תוך כדי כך, נוכחנו שתנועת הפלסטינים עדיין מעוכבת ושלא מעבירים כלי רכב. שאלנו אותו מה קורה והוא השיב שעד שלא נזוז הם לא ישחררו את התנועה. אמרנו לו שאם כך הוא מעניש פלסטינים בגללנו (אנו לא זוכרות בדיוק את תגובתו – הוא או אישר או לא הגיב) ומייד התרחקנו.

הם שחררו את התנועה וכמאה כלי רכב עברו ללא בדיקה כלל. חזרנו למקום הקבוע שלנו, שוחחנו גם עם א. ולבסוף הושגה פשרה של תזוזה של כמטר אחד הצידה מאחורי בטונאדה כלשהי וכך עשינו.

במהלך חצי השעה הבאה רק טרנזיט אחד עוכב ושוחרר כעבור מספר דקות. עם כלי רכב אחרים הסתפקו בהצגת ת.ז. על נתיב הנסיעה.

הרבה אוטובוסים עם ילדי בי"ס בטיולים עברו חופשי. תוך כדי כך, ראינו צעיר פלסטיני שהיה  מעוכב לפחות מהזמן שהגענו (כחמישים דקות) שהמתין בצד מחוץ לשטח המחסום. שכשעזב, ראינו שקיבל איזה דף לבן, כנראה זימון.

אחד מנוסעיו של הטרנזיט היחיד שעוכב, הציג עצמו כסטודנט ודיבר במבטא בריטי כמעט מושלם ניגש אלינו ושאל אותנו אם אנחנו מהארגון של הנשים והמחסומים. ענינו בחיוב, והוא אמר שהוא עושה את המסלול הזה שלוש שנים, כל יום הלוך-חזור, ושפעמים רבות החיילים סוגרים את המחסום בעיקר בסביבות 07:00 ו-15:00 ושיש פקקים ארוכים. כשאנחנו מגיעות הם משחררים אותם, כך טען. ניסינו להבין אם זה בזמן חילופי משמרות, והוא טען שהוא יודע להבחין כשיש חילופי משמרות ושזה לא המקרה, אלא הם סתם חוסמים את התנועה.
כך או כך, קיבלנו חיזוק נוסף לחשיבות הנוכחות שלנו במקום.