אבו דיס, קונטיינר (ואדי נאר), שיח' סעד, יום ב' 31.3.08, בוקר

צופות: 
עדנה פ., מיה ב. (מדווחת)
31/03/2008
|
בוקר
07:00 שיח' סעד

הגענו לשיח' סעד דרך ג'אבל מוכאבר וראינו ממרחק, דרך ערמות של גדרות ותיל, שבמקום יש קבוצה גדולה של גברים המחכים לעבור דרך המחסום, אבל הטור מתקדם בקושי.


 
שבועיים לא הייתי במקום, וראיתי שעכשיו קשה לנו להתקרב למחסום. המעבר צר מאוד, וכל 7-10 דקות עובר מישהו. הילדים עוברים, המבוגרים מחכים. אחדים מאלה שעברו ספרו לנו שהם חיכו במשך שעה וחצי -  שעתיים, מאחר וחייל אחד כותב כל פרט ופרט על כל אדם בתור.

 
שלושה חיילים עומדים בצד משוחחים וצוחקים. דבר לא נוגע להם. כל הקבוצה מאוד לא מתקשרת איתנו.

 
יש המון מתח באוויר בגלל כל העכובים. לפתע אחד מהאנשים הממתינים ניסה כנראה לעקוף את התור, ומאחר וכולם חיכו כל כך הרבה זמן, התחילו מכות, עם הרבה כוח, כעס ושנאה. למשך מספר שניות החיילים לא עשו מאומר לעצור את זה. הייתי בטוחה שהם יתחילו לירות באוויר. אך לא. במקום זה הם עיכבו את שני הגברים המתקוטטים, והפסיקו לאפשר לאחרים לעבור במשך עשר דקות נוספות. לפתע הגיעה קבוצה של ג'יפים ובין הבאים קצין בדרגה גבוהה עימו ניסיתי לדבר.

 
לאחר שהמתנתי זמן מה הוא נפנה לשוחח אתי. הוא הקשיב למה שהיה לי לאמר. הצעתי שבשעת בוקר, כאשר הגברים מנסים לצאת לעבודה, יהיה קצין או מפקד מבוגר יותר במקום, והמתח שנוצר במקום לא יהיה על אחראיותו של צעיר בן 19. לא היתה תגובה.
אחרי שעה וחצי עזבנו את המקום.

הגענו לואדי נאר.

במקום מספר אוטובוסים ומוניות ממתינים. שוחחנו עם א., שהוא תמיד נעים דיבור, ותוך מספר דקות כל המכוניות עזבו את המקום.

יתכן ווהיתה התראה כל שהיא באותו בוקר.