אבו דיס, קונטיינר (ואדי נאר), שיח' סעד, יום ב' 22.9.08, אחה"צ

צופות: 
אורית י., רות א. (מדווחת)
22/09/2008
|
אחה"צ

 

15.00 – 18.00

שיח' סעד

ירדנו דרך ג'אבל מוכבר לשיח' סעד.
 
הלכלוך לאורך גדר ההסגר של השכונה, נערם מחדש לאחר השריפה שנערכה פה לפני מספר שבועות.
 
הפעם לא הייתה כל מניעה לעבור דרך הקרוסלה והשרוולים הצרים, איש לא ביקש מאתנו לחתום על כתב ויתור. כנראה שהכל מקרי ותלוי ברצונו של מפקד המחסום. השכונה, שבחלקה כבר נטושה, נראתה מנומנמת בחום הצהריים ובשל עייפות האנשים הצמים. פגשנו איש צעיר אחד שזה עתה חזר מיום עבודתו בירושלים. הוא התלונן על הקשיים שיוצר המחסום. כל דבר שהוא יכול ורוצה להביא מהעיר בשובו הביתה, עליו לסחוב על גבו. בעבר יכול היה להיכנס עם מכוניתו. הוא אומנם בעל תעודה כחולה, לכן יכול לעבוד בירושלים, אך אינו יכול לעזוב את השכונה ולעבור לג'אבל מוכבר כי למשפחתו תעודות ירוקות.

בצאתנו מהשכונה חזר ונגלה לעינינו ה"אמבולנס" החונה מול המחסום. מה הוא מסוגל לעשות?

נסענו לאורך דרך החתחתים המזוהמת, הקרויה 'אמריקאית', עד להתנחלות המבוצרת של ראס אל עמוד, שתהליך הרחבתה בעיצומו, וירדנו לכיוון אבו דיס. גם פה לא נראתה כל תנועה. לפשפש נכנס תושב אחד ואחר יצא ממנו, הכל נראה שומם.

דרך כביש מעלה אדומים נסענו לקונטיינר.

הרבה עבודות עפר בוצעו במקום, אין עדיין סימנים של בנייה אך החום והאבק קשים. עוד בוּדְקָה קטנה הוקמה במקום שבו עמד המחסום. שלושה חיילים של משמר הגבול "כיוונו" את התנועה וזו זרמה בקצב סביר. מדי פעם נעצרה מכונית בכיוון האחד או השני והניירות של נוסעיה נלקחו לבדיקה. דקות ספורות לאחר מכן נשמעה שריקה צורמת מפיו של אחד החיילים והתעודות הונחו על קוביית הבטון שבמקום, מיד לאחר מכן בא הנהג לאוספן. יש לציין שלא נוצרו תורים ושזמן הבדיקה לא ארך יותר מעשר דקות בממוצע. כמה נהגים בירכו אותנו והודו על נוכחותנו.

כשקמנו ללכת קרה דבר בלתי צפוי; מפקד המחסום, איש משמר הגבול, בעל מבטא רוסי קל, ניגש אלינו. הוא שאל למה אנחנו לא נשארות עוד קצת. בהתחלה חשבנו שהוא מהתל, אך בהמשך התברר שאכן יש לו עניין בנוכחותנו. הוא הסביר שהוא משתדל להיות הוגן כלפי הפלשתינים, עד כמה שרק אפשר כי "כל דבר רע שאתה עושה בסופו של דבר חוזר אליך" זו השקפת עולמו. כנראה שחשוב לו לקבל הוקרה על גישה זו. באמת גם בזמן שהשקפנו על התנהגותו, לפני שפנה אלינו, התרשמנו ממנו לטובה.

בדרכנו חזרה עצרנו לרגע על יד קדר מזרח. נסענו עד לשער הסגור ומיד ניגש אלינו חייל (כנראה טירון) ושאל לרצוננו. החזרנו לו בשאלה על המקום עליו הוא שומר. "זו קדר זמנית". "כמה זה זמנית" שאלנו, "24 שנים!"  חמישה חיילים שומרים על המקום בו כנראה לא חיים כלל אזרחים....

זו הייתה משמרת חסרת אירועים מיוחדים.
שתהיה שנה טובה יותר!