אבו דיס, קונטיינר (ואדי נאר), ראס אבו סביטאן (מעבר הזיתים), שיח' סעד, יום ב' 5.1.09, אחה"צ
14.00– 18.00
הגענו לשיח' סעד ונעצרנו לכמה דקות ליד גדרות המחסום.
התנועה הייתה דלה מאד, רק כמה נשים צעירות, בעלות תעודות כחולות, יצאו. החיילים ואנשי האבטחה שהתגודדו בכניסה למחסום הצביעו לעברנו ואמרו משהו בסגנון: "מה, גם בזמן מלחמה אלה באות הנה?" לא חשבנו שיש טעם רב להיכנס לשכונה והמשכנו בדרכנו.
בפשפש לא הייתה כמעט תנועה, כשמכוניתנו עמדה כמה דקות על הכביש מול הפשפש, נחפזו לעברנו שני חיילים לברר מה רצוננו. פנייתם הייתה אדיבה.
גם מעבר הזיתים היה שקט מאד.
כשהתקרבנו לקונטיינר התרשמנו מכמה שינויים במקום;
השער הצהוב הורחק מעט מהמחסום וצבעו עכשיו ירוק זוהר, דרך אספלט נסללה אל המתקן הצבאי שהוקם. רק השמשייה המדובללת עדיין עומדת במקומה, מעין סמל מסחרי של המחסום הזה.
טוּר המכוניות מכיוון מערב היה ארוך מאד, לא יכולנו לראות את קצהו. שתי מוניות בכיוון לירושלים עמדו ונוסעיהן, כשמונה גברים צעירים סודרו בשורה לאורך הגדר. כשפנינו אליהם התברר שהם בדרכם מהדרום (חברון ובית לחם) לרמאללה ולדבריהם עוכבו כבר לפני שעה ויותר. מיד לאחר שהתחלנו בשיחה אתם ניגש אלינו חייל ודרש שנתרחק עד לשער ולא נפריע להם בעבודה. אנחנו ממושמעות ומלאנו אחר הוראותיו אך ליתר ביטחון גם הציב את הבחורים הפלשתינאים קרוב יותר למחסום כך שלא ייווצר בינינו כל קשר.
בסך הכל זרמה התנועה בקצב סביר והתור הארוך אותו ראינו בבואנו התפוגג מהר ולא צפינו בעיכובים נוספים.
פלשתינאי כבן 55 פנה אלינו ובירר בעברית צחה האם אנחנו שייכים לתנועת שלום כשהשבנו בחיוב תינה בפנינו את צרותיו; הקטנת השטחים שבהם הוא יכול לנוע, חוסר יכולת להגיע לאדמותיו, ועוד. בנוסף, התריע על חוסר ההיגיון בהתנהגות הישראלים כלפי הפלשתינים, שלדבריו מרביתם דורשי שלום. היה קשה לשמוע שהוא הצליח 'לקנות' אישור עבודה ב- 1000₪ לחודש באמצעות קרוב שלו שהוא קבלן. הוא אף הוסיף שהכסף לא הולך אל הקרוב אלא לשירות תעסוקה כלשהו, לא בדיוק הבנו איזה. היתכן?