אבו דיס, קונטיינר (ואדי נאר), ראס אבו סביטאן (מעבר הזיתים), שיח' סעד, יום ב' 23.3.09, בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
חנה ש., מאיה ב. (מדווחת)
23/03/2009
|
בוקר
שיח' סעד 06:30

המקום מלוכלך מאוד, מעט מאוד מבוגרים עוברים במחסום,  רק הילדים ההולכים לבית הספר. פגשנו את מאי, אותה לא ראינו זמן רק, והיא נראתה די מדוכאת מכל התהליך שלא משתנה לטובה, רק לרעה.


המשכנו דרך אבו דיס למעבר זיתים

גברים ונשים יצאו כשהם מוטרדים מהיחס אותו קבלו במחסום, החגורות בידיהם ומבע כועס על פניהם.
שוחחנו עם אדם מבוגר שסיפר לנו שהוא גר קרוב לקלנדיה, אבל מגיע למעבר הזיתים כדי להמנע מהדחיפות ומההמתנה הארוכה. הו סיפר לנו שהוא בן 65 עובד בבית החולים מוקסד, וחושב שיהודים וערבים יכלו להסתדר ביניהם אם לא היה הכיבוש. הוא התלונן על היחס במעבר מצד החיילים, ובמיוחד היחס מצד החיילות, שצועקות ונוהגות בגסות. הוא מאחר לעבודתו לעתים תכופות בגלל שהם גורמים לו לחכות זמן ארוך מדי.
נסענו לואדי נאר

איש מג"ב ידידותי מאוד פגש אותנו, והזמין אותנו לכל מקום שנרצה כדי שנוכל לראות מה קורה, הוא גם הסביר לנו כיצד הוא עובד, על בסיס של אמון, שיפוט אישי ונסיון. הוא נותן למכונית ובה אדם צעיר ושתי ילדות לעבור לאחר שיחה קצרה, למרות העובדה שאין להם שום סוג של תעודת זהות.