אבו דיס, קונטיינר (ואדי נאר), יום ג' 8.9.09, אחה"צ
שתפו:
צופות ומדווחות:
חנה ג., יוליה ו. רחל ו. (מדווחת)
08/09/2009
|
אחה"צ
ואדי נאר
בכניסה לאל עזריה עמד ואן משטרתי, אבל התנועה נעה ללא הפרעות.
כאשר הגענו לואדי נאר בשעה 14:40 לערך, המקום היה שקט למדי. אולם, תוך דקות, התנועה הצטברה, והתפתח בלגן רציני. המחסום אוייש בידי אנשי מג"ב. אחד מהם היה בבודקה, בודק תעודות זהות. אחר הסתובב בשטח כשהוא משוחח בטלפון הנייד שלו רוב הזמן ששהינו במקום. השניים האחרים עמדו כשהם נשענים על הגדרות, ומסמנים לכלי הרכב להתקרב לפי מצב הרוח שלהם. התנועה הצטברה ומסלולי כלי הרכב חפפו זה לזה בסבוב צפונית למחסום.
כאשר התורים התארכו, אנשי מג"ב החלו להחזיר כלי רכב לאחור, כשהם אומרים להם לנסוע לסוף התור. הם שלחו חזרה מכוניות בקצב של אחת לדקה. אחרי המקרה השלישי או הרביעי הגענו למסקנה שיתכן שזה בגלל שהנהגים חתכו את הטור לתוך ההמסלול, וכך הענישו אותם, אולם הסימן לחזור לסוף התור ניתן ללא כל מילות הסברה. התוצאה היתה שהנהגים שנשלחו לסוף התור עשו סיבוב פרסה וחזרו לתוך התור חזרה בצומת, וכך גרמו לחסימה גדולה יותר.
נראה היה שסיבה נוספת לשלוח מכוניות חזרה היתה אם נהג העז להתקרב למחסום לפני שהחיילים נתנו את הסימן המתאים. התקרבות למחסום נראתה מובנת בהתחשב בזמן שאיש מג"ב עמד במקום מבלי מעש.
בנקודת זמן מסויימת שני אנשי מג"ב הלכו ביכוון האיזור העמוס ולמשך חמש דקות כיוונו שם את התנועה לנתיב אחד, והתנועה זרמה במהירות וביעילות. אז הם חזרו למקומם המקורי, ובלגן גרוע יותר התחיל להווצר כשמכוניות נוספות הגיעו לאיזור.
התקשרתי לענת ת., ושאלתי אותה אל מי יהיה הכי טוב לפנות. היא נתנה לי מספר שמות, אחד מהם לא ענה אבל השארתי הודעה על המשיבון שלו (מאוחר יותר הוא צלצל לביתי והבטיח לבדוק מה קרה במקום. לדבריו היה במקום צוות חדש, וברור שאנשיו לא היו מודעים לדרך בה דברים צריכים להתנהל. הוא אמר שהם לא היו אמורים להכנס לעסק של דחיפת אנשים ולימוד לקח).
לשיחת טלפון שניה ענה א. הוא הודה לי על הצלצול ואמר שיתקשר למחסום מיידית. אם בגלל התערבותו ואם לאו, איננו יודעות, אבל התנועה התחילה לנוע בשנית. אפשר לדמיין את הכעס והתרעומת הלא נחוצים שעלו באנשים שטופלו במחסום בצורה כל כך מטופשת, לא יעילה, ומשפילה.
בו בזמן עלי להעיר על כך שהאנשים אליהם טלפנו התייחסו ברצינות ובדאגה לדיווח שמסרנו להם.