דרום הר חברון, חברון, סנסנה, תרקומיא, יום ג' 13.11.07, בוקר
0615 - 1130
מעבר מיתר (סנסנה)
אנחנו מגיעות למחסום בעשרים וחמישה לשבע. 35 פועלים עומדים בתור מחוץ לשרוול ועוד כ-50 בפנים בשרוולים. הם כועסים עלינו - אתן לא עושות כלום, אנחנו כבר כאן מארבע וחצי. ברבע לשבע כבר אין אף פועל בתוך המחסום. בחישוב פשוט במשך שלוש שעות, שזה 180 דקות, עוברים 700 פועלים - לכן זמן לכל פועל בחלוקה כזאת הוא ממש סביר. אבל לחלק מהפועלים נאמר שאם הם לא מגיעים לעבודה עד השעה שש וחצי בבוקר הם מפסידים יום עבודה. זה מין מצב בלתי אפשרי בעליל - אולי המחסום צריך להיות פתוח 24 שעות ביממה ואולי הקבלנים צריכים ללחוץ הם על אנשי המחסום - נתנו את מספר הטלפון של מפקד המחסום למספר קבלנים שפגשנו.
כביש 60
ילדים קטנים בשולי הדרך הולכים לבית הספר - מסוכן כרגיל. כל החסימות במקומן, כל הפילבוקסים מאוישים.
בצומת הכבשים מחסום פתע - ג'יפ של פלחו"ד לביא מעכב תלמידים בדרכם לבית הספר, לא יותר משתי דקות ולא נראה שמעבירים את מספרי תעודות הזהות לשב"כ לבדיקה, סתם מעשה להראות מי בעל הכוח פה (כאילו שיש שאלה). האמת היא שהחיילים נראים ככפויי שד כשהם עושים את הדבר הזה ומנסים להיות הכי נעימים שאפשר בתוך סיטואציה מרגיזה כזאת.
כביש 35 גשר חלחול חברון
התנועה זורמת, כל החסימות במקומן. כל הפילבוקסים מאוישים.
חברון
כל המחסומים עומדים על כנם ועוברים ללא בעיות מיוחדות. העובדה שאי אפשר להעביר בלוני גז אל שכונת תל רומיידה למעלה מרגיזה. אנחנו רואים איש הולך עם בלון ריק מהשכונה למעלה אל עבר העיר. מה הוא יעשה עם בלון מלא בדרך חזרה?! איך שלא יהיה, מעכבים אותו קצת במחסום תרפ"ט.
בסוף רחוב השוהדא - נוספה עמדה של חייל אחד ועוד ג'יפ צבאי עומד ליד חסימת האבנים מאחרי בית הספר לבנות שעל שעריו כתוב "מוות לערבים".
בבית המריבה - נפל חייל הקרטון שעל הגג, וחייל בודד עומד ושומר על הבית הריק למטה. במקום תערוכה של תמונות ועציצים. יתר החיילים למעלה ועמדת משמר הגבול מאוישת בשני חיילים נחמדים עם המנטרה הרגילה - המחסום הוקם על מנת למנוע חיכוך בין האוכלוסיות - רק מי שנדפק ממניעת החיכוך הם שוב הפלסטינים.
מחסומי מערת המכפלה - שלושה מעוכבים
; מיד לאחר ברכת הבוקר טוב שלנו א' חייל משמר הגבול (שזו לו הפעם הראשונה בחברון) מתחיל לנסות להרחיק אותנו מהמקום, מפריעות לו בעבודה וכו'. אנחנו כמובן לא זזות והוא מגייס משטרה כחולה ומבקש מאיתנו תעודות זהות. אחרי דין ודברים לא ארוך וללא התלהמות, אנחנו מיישרים את ההדורים, מוחזרות לנו תעודות הזהות והוא יתחיל להתרגל לנוכחותנו. לטענתו אסור לנו לדבר עם המעוכבים. תוך כדי הדיון שניים מהמעוכבים משתחררים ואחרי זה גם השלישי. אנחנו נוסעות משם תוך כדי הבטחה שנתראה בשבוע הבא.
תרקומיא
אנחנו מגיעות בעשר. על פי דיווחי האנשים, האוטובוסים לביקורי משפחות עברו היום ללא בעיות. 6 אוטובוסים. אנחנו לא יודעות כמה פועלים עברו.
הגענו למסוף החדש על מנת לנסות ולברר איך הוא יופעל בעקבות תלונות ששמענו מנהגי משאיות. הובלנו אחר כבוד לפגישה עם מנהל המעבר שסיפק לנו את המידע הבא:
- יחידת המעברים משתייכת למשרד הביטחון בראשה עומד בצלאל טרייבר, שכפוף לאלוף משלב - מתאם הפעולות בשטחים.
- בתרקומיה יש שלושה עובדי משרד הביטחון שמקבלים משכורות ממשרד הביטחון - מנהל המעבר, אחראי הביטחון והמנהל התפעולי. אנשי חברת "שלג לבן" הם עובדי קבלן רק לצרכי העסקה - את ההוראות לגבי הפעלת המקום הם מקבלים ממנו. הוא אחראי עליהם מבחינה מקצועית.
- בתרקומיה יהיו ארבעה שרוולים למעבר בני אדם. את השיקוף של החפצים והמגנומטר יעבירו אנשי "שלג לבן". את המכשיר לקריאת כף היד יעבירו שוטרים או אנשי משטרה צבאית - רק להם יש הסמכה לכך.
- יש הוראה שעד רבע לשבע צריך לעבור אחרון הפועלים - מעבר ביקורי המשפחה יהיה רק לאחר מעבר הפועלים. להערכתו משך זמן הבדיקה כשיפתח המחסום למעבר בני אדם בעוד חודש וחצי חודשיים יהיה יותר ארוך מהיום.
- נשים שלנו יוכלו לעמוד במשמרות בתוך השרוול או בנקודה כזאת שיוכלו לראות מה קורה בשרוול.
- מעבר סחורות - נפתח רק בשבע - זמן המתנה של בדיקת משאית ריקה מהצד הישראלי לוקח עד 10 דקות (ראינו במו עינינו שזה נכון)
- זמן ההמתנה שלהם הוא בדרך כלל בגלל בעיות תיאום בין נהגי המשאיות הישראליות לבין הנהגים הפלסטינים - אין הגבלה למספר המלגזות שיכולות לעבוד בו זמנית להעמסת הסחורות.
- הפלסטינים וגם הישראלים משלמים 250 שקל דמי מעבר למשאית .
- יש בעיה של סוחרים מבית אווא - סוחרים של אלטע זאכן שמשתמשים במכוניות עם לוחות רישוי ישראליות ויוצאים ועוברים במחסום. אתמול נלקחו 20 וכמה רישיונות כאלה של סחר בישראל - וגם הם צריכים לעבוד בשיטת ה"גב אל גב". לפלסטינים זה אומר בעיית פרנסה רצינית - לקנות מכונית זו השקעה ענקית.
- הוא ישמח לשתף פעולה איתנו בפתרון כל בעיה שיוכל לעזור בה.