סנסנה, יום ד' 26.12.07, בוקר

משמרת מדכאת ומתסכלת. בחנייה עומדים הרבה טרנזיטים שמחכים לפועלים. בצד הפלשתיני הרבה (כ- 200?) פועלים. קשה לספור כי הם עומדים דחוס בתוך השרוול, אחד אפילו בתוך הקרוסלה ועוד כמה בין הגדר החיצונית לפנימית. כמה פועלים מתלוננים שהם מעוכבים כבר כמה שעות ושנלקחה מהם תעודת הזהות משום שלטענת המאבטחים קפצו מעל הגדר. פועלים ממשיכים לקפוץ מעל הגדר גם כשאנחנו שם. הרבה כעס ותסכול מצד הפועלים על משך הימצאותם במחסום בימים האחרונים. מתלוננים בעיקר על כך שהיציאה מישראל אתמול אחה"צ לקחה הרבה מאד זמן.

אנחנו מחפשות את שלומי באזור המשרדים. מבקשים שלא ניכנס לחצר המשרדים וקוראים עבורנו ליניב, מנהל המשמרת. הוא אדיב ומסביר לנו שלדעתו אין שום בעיה עם ההתנהלות היום. הכול כשורה וככה העבודה צריכה להתנהל לשם ביטחון ישראל. הוא גם מסביר שחלק מהעיכוב נגרם מכך שהפלשתינאים לא מחדשים את הכרטיסים המגנטיים שלהם ושהם בסה"כ צריכים לקחת יום חופש ולהסדיר את זה.
אנחנו מבקשות לדבר עם שלומי ותוך דקה הוא מגיע. אחרי שלום מאד חביב הוא מסביר שאין לו שום אחריות על התנהגות הפלשתינאים ושהעבודה מצידם מתנהלת כראוי ושהתור הארוך הוא בגלל בדיקת התעודות על ידי משטרה צבאית. הוא גם מבטיח שבינואר הדברים ישתפרו כי יהיו יותר עמדות בידוק. התרשמנו שמתק השפתיים וההבטחות על רמת שירות גבוהה ששמענו ממנו ערב כניסתו לתפקיד לא מחזיקים מים.

עמדנו מחוץ לקרוסלות בצד היציאה ושמענו את הבודקות צועקות ברמקול הנחיות לפועלים. הגיעו כמה בחורים מחברת האבטחה לבדוק מה אנחנו עושות שם ואחד מהם נשאר להסביר שאסור לנו לעבור את הקרוסלות כי אנחנו לא יכולות להיות בטוחות שהפלשתינאים לא נושאים עליהם אמצעי לחימה ושתפקידו להגן עלינו.

לפני שנסענו הביתה עברנו לצד הפלשתיני וראינו שעדיין יש תור אך קצר יחסית.