דרום הר חברון, חברון, סנסנה, יום א' 13.1.08, בוקר

צופות: 
אילנה ל', פאולה ' (מדווחת)
13/01/2008
|
בוקר

06:30 – 09:00

מעבר סנסנה-מיתר

פועלים רבים מחכים להסעות בצד הישראלי ומצטופפים קבוצות-קבוצות לפני מדורות קטנות בבוקר מקפיא. בצד הפלסטיני לא היה תור והמשכנו לחברון.

חברון

לא ראינו מעוכביםinfo-icon באף אחד מהמחסומים. במעלה תל-רומיידה ניסינו להסביר לחייל בעמדה את מטרת תנועתנו. אבל הוא התבצר בטיעונו שהם מתייחסים כראוי לאוכלוסייה אבל לפעמים אין ברירה ו"חייבים להיות גסים". הוא מתכונן להיכנס לקבע, ויש רק לקוות שההסברים שאילנה לא חסכה ייקלטו מתי שהוא. את האיגרת שלנו לחייל הוא סירב לקחת ועל-כן אילנה הקריאה לו אותה.

סטפן, האי.אס.אמניק, שנמצא בחברון מזה שבועיים מתרשם שהמצב כיום רגוע יותר מכפי שהיה בעת שהותו באזור לפני שנתיים. יחד עם זאת סיפר על המשך ההתנכלויות של המתנחלים למשפחת אבו-סייפן, ותפיסת אדמותיו, בעוד הצבא והמשטרה אינם עושים דבר כנגד הבריונים, וכמובן עצרו את הפלסטינים המותקפים והחבולים (ששוחררו מאוחר יותר).

בדרך חזרה, כשעלינו על הקטע של כביש 60 שמסומן באמצעו בפס צהוב, שפירושו סידורי תנועה זמניים, חשבנו על ההבדל התהומי בין מה שמסמל הקו הצהוב הברור הזה ובין פס האפרטהייד הצהוב (צהוב!) שעובר לכל אורך חברון "שלנו", ובמעלה תל-רומיידה. שם, הפס הצהוב הזה מורה לערבים כי השימוש ברכב בדרכים אלה אסור בהחלט.