סנסנה, יום ה' 21.2.08, אחה"צ
17:00-18:45
מעבר מיתר (סנסנה)
עם כניסתנו לחניה אנו רואות מספר גדול של פועלים עומדים במגרש החניה. אין תנועה לכיוון המעבר. אוטובוס וטרנזיט של השב"ס חונים בחניה ומספר מאבטחים (לא הסבנו את תשומת ליבנו למדים אבל סביר להניח שהם מהשב"ס) מסתובבים ומרחיקים את הפלסטינים אחורה. אחד מהם מחזיק כלב. הפלסטינים מתרחקים והוא משחרר קצת את הרצועה של הכלב כך שיוכל להפחידם וכמעט לגעת בהם. (פיו חסום) המראה קשה מאוד.
המאבטחים לא ידידותיים במיוחד אבל אנחנו מצליחות להבין שמשחררים אסירים ולכן המעבר סגור כרגע. לפחות 150-200 פלסטינים ממתינים כרגע. האווירה טעונה. יש פועלים שאומרים שהם כבר ממתינים שעה עד שעה וחצי.
למה לכל הרוחות לשחרר אסירים ביום חמישי ודווקא אחה"צ כשיודעים שזה היום העמוס ביותר במעבר?
דקות ספורות לאחר הגיענו מתפנים הרכבים של השב"ס, המאבטח וכלבו. ההמון רץ בפרעות לכיוון הקרוסלה הראשונה. דחיפות, לחץ והרבה מרפקים.
אנחנו מנסות להתקרב אבל ללא הועיל.
אנחנו מנסות ללכת ברגל. בעמדת הבידוק לרכב כמה מאבטחות מנסות להיות נחמדות אבל לי קשה לשמוע איך שהן מדברות אל הפלסטינים.
מצידו הפלסטיני של המחסום המון רכבים ממתינים בחניה. שחרור האסירים הביא למעבר כמות לא קטנה של אנשים שממתינים לחזרתם. יש התרגשות אבל המחסום בקושי זז. טיפין טיפין עוברים האנשים. אדם או שניים בדקה. אנחנו עומדות מעבר לקרוסלה הראשונה והשנייה ויכולות לראות שצד אחד משמש את הפועלים החוזרים ובעמדת בדיקה השנייה עוברים רק האסירים. זו הסיבה לעומס הגדול בכניסה.
בשעה 17:30 המצב יותר קשה ויותר צפוף. עם זאת חשוב לציין שבדקות בהן עמדנו במקום היחס של הבודקות נשמע אחר מאשר בד"כ. הדיבור היה רגוע, לא חצוף ולא מתנשא ואפילו שמענו כמה מילות נימוס כמו "בבקשה".
בשעה 17:45 מגיע רכב אזרחי ואותו מלווה רכב צבאי שנוסעים על כביש האבטחה של הגדר. מתוך הרכב קופץ חייל מילואים. למרבה הפלא מדובר בבנה של נורית שעושה מילואים באזור.
סיטואציה מטורפת – הפנים הראשונות שרואים האסירים החוזרים הן פנים של נשים ישראליות, נורית שהגיעה למשמרת מסייעת לבנה לפתוח את השער על מנת שיעבור עם רכבו הצבאי ומה יש להוסיף?
אנחנו מרגישות חוסר אונים שאין ביכולתנו לעזור ומחליטות לחזור שוב לצידו הישראלי של המעבר. לפחות נוכחותנו תרגיע מעט את הרוחות בנקודת החיכוך בין החיילים והפלסטינים (שני רכבים של חיילים הגיעו לתגבר את אנשי הביטחון במעבר עקב העומס והבעיות).
עם התקרבנו לצד הישראלי אנחנו רואות ששני מאבטחים שוב מרחיקים את כל הפלסטינים לכיוון החנייה. הם לא מדברים איתנו.
אנחנו יוצרות קשר עם שלומי שמסביר שיש בעיה במחשבים וכרגע המעבר סגור. הוא איננו יודע להגיד כמה זמן ייקח לפתור את הבעיה ומקווה שזה יהיה מהיר. אנחנו נעמדות בין הפלסטינים העצבניים מאוד בשלב הזה לבין המאבטחים ומנסות להרגיע את הרוחות. 20 דקות של עמידה ללא התקדמות. מספר הפלסטינים רק גדל וגדל, לעיתים נשמעת בדיחה אבל רוב הזמן הפלסטינים חסרי סבלנות וכועסים.
אחרי 20 דקות נפתח המעבר. המאבטחים עושות מאמץ (והפעם הוא איננו אלים) להיות הוגנים ומבקשים את המקדימים להגיע להתקדם בטור מסודר.
מעתה זורמים הדברים באופן מאוד יעיל. הפלסטינים מתקדמים בצורה מסודרת והבדיקה מאוד מהירה.
אנחנו נפגשות עם שלומי בכניסה של הקרוסלה. מדברות איתו מעט והוא אומר שאין לו שליטה על השב"ס ולא הוא קובע להם מתי להגיע לשחרר את האסירים. לעיתים יש לו קושי גם עם שחרור של שב"חים
שגם אצלם יש קושי בבדיקה.
אחד הפלסטינים פונה אלינו ואומר שבבוקר, כאשר יורד גשם, קורה שהמעסיק מאחר להגיע והסככה שנבנתה לא מגנה מכלום. הגשם והרוח חודרים ואין מקום יבש לחכות בו.
עמדות הבדיקה החדשות נראות בשלב מתקדם של הבנייה.
הרוחות כעת רגועות. הדברים זורמים ולמרות שבתור יש לפחות 250 איש והוא נמשך עד החנייה תוך דקות ספורות הוא מתקצר פלאים. שלומי מסביר שבגלל הבעיה במחשב קיצרו את התהליך. בשלב הזה עוזבים חיילי התגבור את המקום. וגם אנחנו הולכות לדרכנו כאשר בתור עשרות בודדות של פלסטינים..