סנסנה, יום א' 13.4.08, בוקר

צופות: 
לאה ש, אילנה ל (מדווחת)
13/04/2008
|
בוקר

03:50-07:45

החלטנו הפעם להגיע לפני 4 בבוקר כדי לראות במו עינינו מה קורה בשעות המוקדמות הקריטיות.

כשהגענו כבר היה תור של  כ- 120 עובדים.  יותר ויותר טרנסיטים הגיעו וב- 04:20  כבר היו כ 350 איש בתור. רבים אמרו לנו שהמעבר בדרך כלל נפתח באיחור, כלומר ב- 04:50 או אפילו ב 05:00, ולא בשעה היעודה: 04:30. ההתקהלות הקשה  והבלגן שנוצרו בגלל האיחורים בביקורים קודמים נבעו בעיקר מפחד העובדים להגיע למקום עבודתם מאוחר מדי ולאבד יום פרנסה. אולם היום המעבר נפתח בדיוק ב 04:30 – יתכן כמובן בגלל שהחייל בפילבוקס ראה אותנו מגיעות.

אולי יש צורך לפתוח את המעבר אפילו מוקדם יותר מ 04:30!?
הפלסטינים בתור אמרו לנו שהמעבר נפתח ב 04:00 בחודש שעבר למשך 20 יום בלבד. כולם רצו שהמנהג הזה יחזור. היום, אף על פי שהתור היה ארוך, קצה ההתקדמות היה סביר: פועל שסימנו בסוף התור ב 4:35 הגיע לקרוסלה ב  05:00 ויצא  כבר לצד הישראלי אחרי 20 דקות. אחד הגברים שהיו בסוף התור ויצא בצד הישראלי ב 05:20 אמר לנו לחזור לצד הפלסטיני כי נראה שם בלגן גדול. חזרנו.
לחץ ובלאגן אחרי 5

כשהגענו שוב לצד הפלסטיני ראינו לפחות 500-600 איש בהתקהלות רועשת סביב הקרוסלה או לחוצים כסרדינים בשורות של 5-6 אנשים במה שהיה פעם תור מסודר. הרושם הכללי היה של תוהו ובוהו. גברים צעירים קפצו מעל הגדר ונכנסו לקרוסלה מלמעלה. אלה שעמדו לחוצים ב"תור" כעסו אבל נמנעו מלהגיב כי פחדו שיקבלו מכות מהצעירים. הקרוסלה עמדה מלכת כשהגענו והסתובבה מאד לאט אחרי כן. אנשים נראו מיואשים ממש –פועל אחד אמר לנו שאם הוא לא יעבור תוך 10  דקות ההסעה שלו תיסע בלעדיו והוא יצטרך לשלם 120 ₪ בשביל מונית למקום עבודתו בקיבוץ וכבר הוציא 20 ₪ על מונית מכפרו למעבר מיתר –כך שמעט מאד יישאר לו מהיומית שלו.

מעסיק ישראלי שהביא 10 פועלים מסמוע היה מאד ממורמר. הוא סיפר שהוא חיכה שעה וחצי כדי לראות שפועליו מתחילים לעבור. העובדה שפעלו רק שני חלונות נראתה לו דבר אבסורדי. הוא ואחרים דיברו בהערכה על "היעילות  בירושלים" - שם 8 חלונות עובדים בו זמנית. הרבה פלסטינים אמרו לנו שהאנדרלמוסיה נגרמה בגלל מספר גדול של פועלים חקלאים שהגיעו והחלו לגנוב את התור (מאוחר יותר שלומי אמר שלא זו הסיבה אבל הסכים שיש לבדוק את  הסיבה להתקהלות הפתאומית והאיומה אחרי 5:00).

התקשרנו לשלומי ב 05:50 כדי לבקש ממנו להתערב, כי הבלגן היה ממש קולוסלי. כמעט מיד אחרי כן ראינו את שלומי קופץ ועומד על גג הקרוסלה וצועק – (כדי להישמע מעל המהומה)- שאם לא יסתדרו הפועלים בתור כמו שצריך הוא ייקח מהם את התסריך (אישור העבודה).

סדר משופר במידת מה השתרר והקרוסלה נפתחה לעתים קרובות יותר –כ 20-30 איש עוברים אותה כל 10 דקות בערך. בשעה 6:55 כבר התמעטו מאד המחכים בתור (בכ"ז המשיכו כמה לגנוב את התור). והלחץ הנורא הסתיים.

נראה שיש צורך להקים שרוולים המתחילים כבר ממגרש החנייה על מנת למנוע את סוג האנדרלמוסיה שראינו. כמה מהפלסטינים הציעו את הפתרון הזה. העברנו את הרעיון לשלומי והוא הסכים לחשוב על זה.

תאי שירותים

כל ארבעת התאים בצד הפלסטיני פתוחים ונקיים. האסלה השבורה והמלוכלכת שדווח עליה בשבוע שעבר הוחלפה בחדשה, אבל עדיין אי אפשר להדליק אור  בשירותים.

השירותים בצד הישראלי היו פתוחים ונקיים והיה אור. בדקנו, כי הפלסטינים אמרו לנו שהשרותים הללו תמיד נעולים. כשאמרנו שהם פתוחים עכשיו אמרו לנו שפתחו אותם לכבודנו –נקווה שלא כך הוא.

אוכל ושתייה

אסור להעביר מיכלים מכל סוג  שהוא (למשל  חלב, אשל או שמן זית). אם מנסים להעביר אותם הם מוחרמים ע"י הבודקים. אמרו לנו שגם חבילות קפה של מאה גרם מוחרמות. ראינו שפיתות וקנקן קולה עברו.


ביקורי האסירים

בשעה 7 מתחילים להגיע האוטובוסים של משפחות האסירים – בסה"כ יש 5 – כולם נוסעים לכלא רמון. הבדיקה תמיד מתחילה ב 8:00. נציג הצלב האדום נתן לנו מספר טלפון על מנת שנוכל לוודא מתי בדיוק יוצאים אוטובוסים כי מודיעים רק יממה לפני הנסיעה. בד"כ יוצאים 3 פעמים בשבוע.

תלונה בקשר לאופן  בו בודקים את האוכל שהמשפחות מביאות איתן לנסיעה:

האוכל שמותר להעביר – כגון ביצים, עגבניות, תפוחים – מתערבב יחד בידי הבודקים וקשה אח"כ לדעת מה שייך למי.

אסור להעביר בקבוקי שתייה  - ואין  קיוסק או קנטינה בכלא רמון.