דרום הר חברון, חברון, סנסנה, יום ה' 6.5.10, בוקר

צופות: 
מירה ב. ומיכל צ. (מדווחת)
06/05/2010
|
בוקר

6:30 - 10:00
 
על הפרק:
א.בקשות מוכרי המזון במעבר מיתר
ב.אין שינוי במצב משפחתו של א. שדלתה הצופה לציר התפללים חסומה מאז פסח
ג.תיאטרון האבסורד בהפקת עופר אוחנה

מעבר מיתר - סנסנה
בשעה 6.45 השרוול כבר ריק. בסככה מחכות מעט משפחות אסירים.
הסככה מטונפת, ללא פחי אשפה, ספסלים או ברזיה.
מוכרי המזון שצבאו עליה ובסביבתה הורחקו, ועכשיו הם עומדים יותר קרוב לאיזור חניית המשאיות. לדבריהם, אמר להם מנהל המעבר שבזמן הקרוב יורחקו עוד ואז אנשים לא יספיקו לעצור ולקנות אוכל לזמן ההמתנה או למשך יום העבודה, וגם פרנסתם של הרוכלים תיפגע.
מכיוון שהיתה לנו שיחה עם המנהל לפני כחודש, אנחנו מספרות להם שהמקום עומד לעבור שינוי גדול ופני השטח יראו אחרת וצריך כנראה לחכות. אנחנו מציעות להם לבחור נציגים שיפגשו איתו ויסבירו את צרכיהם. אולי זה יעזור. אנחנו גם ננסה לפגוש אותו השבוע.
מי יודע, אולי השיפוצים והשינויים יהיו גם לטובת בני האדם הנאלצים יום יום להתמודד עם "האח הגדול".

כביש 60
אין שום שינוי הנראה לעין, למעט בצומת דורא - אל פאוור:
החיילים ירדו מהפיל- בוקס ועוצרים מכוניות והולכי רגל לבקורת. כך גם בנוסענו לחברון וגם בשובנו ממנה. לשמחתנו משחררים את האנשים מיד.

חברון
בחברון נראית המולת בוקר רגילה, למרות נוכחותם של הרבה גיפים צבאיים. אין מעוכביםinfo-icon באף חסימה. אנשי ה-C.P.T מספרים לנו שהשבוע היה שקט למדי בכל מקום, למעט בחנות המזכרות של עבד הצופה אל מערת המכפלה. ישבו שם בחורות מ"בצלם", כשלפתע נכנסו עופר אוחנה ועוד שלושה מתנחלים ותקפו אותן. עבד קרא לשוטרים והם הרחיקו את המתנחלים. בהגיענו לעבד הוא אכן מספר על העימותים שהיו לו עם המתנחלים. עוד אנחנו מדברות, מפיע עופר אוחנה. הפעם אינו חמוש במצלמה  וכולו "נופת צופים".
אנחנו, שנכנסות לכוננות ספיגה, שומעות ברכת שלום מפיו, דברי שבח והלל. הוא מספר: "אני כבר לא מנהל את המזנון בבית גוטניק. סוף סוף, אחרי שנים של צילום, הצלחתי לשכנע את אנשי הישוב היהודי שחברון היא אתר תיירות חשוב ועמוס, בעיקר בזכות הסיורים של "שוברים שתיקה" עם יהודה שאול ואתכן, נשים נחמדות של מחסום ווטש. קודמתי, ועכשיו אני אחראי על התיירות, המקרקעין והבטחון בחברון. לפתע עובר שם נועם ארנון, דובר הישוב היהודי בחברון. עופר קורא לו להצטרף. הוא מתקרב, ומביט עלינו כשארשת תיעוב על פניו. עומד ומקשיב לנאומו של עופר ולא אומר דבר.
גם אנחנו מקשיבות, נדהמות גם מהחביבות וגם מתוכן הדברים.
"מי מינה אותך לתפקיד החשוב הזה" אני שואלת.
"אנשים בחברון", הוא עונה.
"בזכות מה?"
"בזכות הקדוש ברוך הוא"
"אבל מיהו שליחו?"
"הרבה אנשים. אבל הכל בזכותכן, נשים נחמדות של מחסום ווטש ויהודה משוברים שתיקה! כל כך הרבה אנשים הסתובבו כאן בזכותכם, ותראו איזה תפקיד קיבלתי!"
"ומה קורה עם בעלי החנויות פה?" אני מוסיפה ושואלת.
"הם אנשים יקרים, אין לי שום בעיות איתם."
האמנם? באנו לקלל ונמצאנו מבורכות? תאטרון האבסורד של עופר אוחנה במיטבו...
 
החלטנו לשאול לשלומו של אוסמה. הוא מקדמנו בברכה, הולכים אליו הביתה, והדלת עדיין חסומה. ציר המתפללים עדיין "מוגן" מפני כסא הגלגלים של אמו בת ה-90.
למרות שהעברנו את עיניינו ל"יש דין", צ"הל עדיין מתגונן היטב אל מול האויב הנורא ושומר כהלכה על יקיריו. מה יש לומר,"אין כמו צה"ל שלנו".
עוד מוסיף אוסמה שהוא מחכה כבר 4 חודשים לקבל אישור לנוע על ציר ציון ברכבו. הוא עשה כל מה שצריך כדי "לזכות" ברשות כחוק לצאת ולבוא לביתו ברכבו.
אבל חטאו הגדול שביתו עתיק היומין "מונח" על ציר המתפללים ועל כך מגיע לו כנראה עונש.