דרום הר חברון, חברון, סנסנה, תרקומיא, יום ג' 16.10.07, בוקר

צופות: 
מיכל צ', חגית ב' (מדווחת)
16/10/2007
|
בוקר

סנסנה, חברון, תרקומיה, דרום הר חברון
 
0630 - 1200  
תקציר: גדוד "לביא" חזר לסור,  מחסומי מעברי הגבול - תרקומיה וסנסנה -  לא מתפקדים כמו שצריך, גדוד רותם של גבעתי חדש בחברון
מחסום סנסנה - הגענו בשש וחצי למחסום. כבר מהצד הישראלי אפשר היה לראות שהבלגן גדול - יותר מ-40  כלי רכב חיכו לפועלים שייצאו מהמחסום.
הנהגים שחיכו במגרש החניה צעקו אלינו "מה קורה  פה? אנחנו פה כבר מארבע בבוקר"  - עברנו לצד הפלסטיני וראינו שהתור ארוך ממש. לא ספרנו, אך על פי ההערכה יותר מ- 150 עומדים בתור. 
מהצד הפלסטיני צלצלנו לטארק, ולדובר של חטיבת יהודה על מנת לספר מה קורה. חזרנו לצד הישראלי על מנת להשקיף  על עמדות הבדיקה.
ובכן - שתי עמדות הבדיקה פועלות - והחיילות המאיישות את העמדות אפילו דיברו באדיבות. זמן הבדיקה לכל פועל נע בין דקה ל-5 דקות.
סגן  ג' - מפקד המחסום החדש הגיע לשוחח איתנו. 
סגן ג' טען בפנינו שהוא לא רואה כל בעיה ואין משהו חריג אם כל הפועלים עוברים עד שמונה. הוא לא מתחשב בעניין שחלק מהפועלים יפסידו יום עבודה אם הם יצאו כל כך מאוחר. הוא אינו מוסמך לעשות תור נוסף במקרה שיש עוד פועלים, ובכלל הוא טען שבמשך ימי  השבוע - ימי ראשון ושני בעיתיים בתרקומיה, יום שלישי בעייתי בסנסנה, ורביעי, חמישי ושישי אינם בעיתיים בכלל.
היום למשל עברו 800 פועלים דרך סנסנה עד השעה שהגענו ולכן התור הגדול. הוא אינו מבין למה ביום אחד עוברים 800 פועלים וביום אחר רק 500. עוד הוא טוען שאחרי הפרטת המחסום יהיה עוד יותר גרוע. כי עכשיו הם לא מעבירים שום דבר דרך מכונות השיקוף והחברות האזרחיות כן יעבירו ואז משך זמן הבדיקה יארך....נראה לנו שמלכתחילה בנו את המחסום רק עם שתי עמדות בידוק - וזה מה שיוצר את הבעיה.
על פי סגן ג' בתרקומיה מתוכננות 4 עמדות בידוק.
בתוך כל עמדת בידוק יכולים לעמוד ארבעה חיילים ולבדוק בשני תורים. היום בכל עמדת בידוק עומדים רק שני חיילים הם מפעילים רק תור אחד בכל עמדה. למה?! אולי כי איכות חיים של פועלים פלסטינים לא נחשבת כששוקלים שיקולים  של עלות תועלת. ומה זה משנה שהם מחכים - המחסום נפתח בשעה ארבע ונסגר בשעה שבע בערב.
רעיון נוסף של אחד הפלסטינים היה לפתוח את מחסום נזלין - בית יתיר למעבר פועלים, מה שיקטין את העומס על  מחסום סנסנה. בשעה שבע ורבע עזבנו את המחסום כי לא חשבנו שנוכל עוד להועיל במשהו - בדרכנו חזרה קצת לפני  שתים עשרה המחסום שומם כרגיל.

מחסום תרקומיה
הגענו לתרקומיה ב- 0920. 60 משאיות ומכוניות בתור ארוך ארוך. מסתבר שהיום פתוח משרד הרישוי במקום ולכן הרבה מכוניות מגיעות עד למחסום, חוץ מזה קיבלו הוראות לבדוק יותר, ואכן כל מכונית נבדקת - וש' מפקד המחסום הנוכחי אומר - שאם צריך נפרק גם מושבי מכוניות.
רק כשאנחנו מגיעות פותחים עוד תור לבדיקת המכוניות - מה שעושה צפייה של גורם אזרחי - במקום איש מבוגר שבא להתנדב במחסום וזהו יומו הראשון בתרקומיה. הפועלים עברו בבוקר ללא בעיות.
האוטובוס האחרון של ביקורי משפחות האסירים עכשיו בבדיקה - 6 אוטובוסים לקציעות ועוד אחד לכלא הדרים. האוטובוסים מגיעים בשעה שש וחצי בבוקר ויוצאים כולם ביחד בגלל הליווי המשטרתי. בחשבון פשוט כל אוטובוס נבדק במשך 25 דקות -  זמן סביר לבדיקה כשבאוטובוס יש 50 נוסעים לפחות - אבל כשמחכים עד שתסתיים בדיקת כל האוטובוסים יוצא שהמשפחות מבלות בין שעתים וחצי לשלוש שעות במחסום. איש הצלב האדום מספר לנו שאתמול בתרקומיה התקלקלה מכונת השיקוף והמשפחות במחסום עברו בדיקה ידנית וחיכו במחסום קרוב לארבע שעות.

חברון  
גדוד רותם של גבעתי החליף את גדוד 202 של הצנחנים - צבעי הדגלים עכשיו הם סגול לבן. החיילים בימים הראשונים בחברון נראים מפוחדים עד מוות. הם עומדים מחוץ למחסום עם רובים שלופים, אומרים לכל הילדים  להוריד את החגורות המצפצפות ובכלל הם דרוכים עד מאוד.
בתל רומיידה למעלה חייל  מחליט על דעת עצמו  לעצור כל אחד שעובר ולקחת ממנו תעודת זהות או לבדוק את גופו. הפלסטינים לא מתנגדים. פעיל השלום אומר לנו שאתמול גם ביקשו שם להוריד חולצות. מנסיוננו אנחנו יודעות שבעוד כמה ימים בטח ייפסק  הנוהג הזה, כשהחיילים יפסיקו לפחד כל כך.
בעיקול הדרך מקרית ארבע למערת המכפלה עומד ג'יפ צבאי, לא עוצרים אף אחד אבל הרובים שלופים.
במערת  המכפלה מספרים לנו שהנער בן ה-16 שנתפס במגנומטר נושא סכין לקח את הסכין בגלל סכסוכי חמולות שהיו שם.
בבית שמעל ציר המתפללים הצבא שוב תפס את  הגג - שקי חול חדשים ורשתות הסוואה חדשות. במכולת של באסם מספרים לנו שאתמול המתנחלים מבית המריבה רצו למנוע מעבר של סוס עם עגלה שעליה בלוקים לעבור בכביש. החיילים מנעו את מעבר העגלה, ולאחר ויכוח בין החיילים ניתן לעגלה לעבור. המתנחלים לא הצליחו בזממם. ביקשנו מהחבר'ה במכולת לצלצל אלינו ברגע אמת - בדיעבד קשה לעזו
ר. 
חברון חוץ מזה מדכאת כרגיל  - כבישי האפרטהיד -  העובדה שאסור לפלסטינים לעבור שם עם מכוניות מרגיזה כל הזמן.

כביש 35 -
במרחק של בין 10 ל-15 ק"מ יש ארבעה פילבוקסים מאוישים. מחסום אל-ג'ורהinfo-icon - גשר חלחול - חברון, בית כחיל, עידנא -תרקומיה. האח הגדול שומר מלמעלה וכל החסימות ותלוליות העפר במקומן.

כביש 60  - גדוד לביא חזר לסורו.
צומת הכבשים - השעה 10 וחצי. ג'יפ צבאי של גדוד לביא ובתוכו ארבעה חיילים מפעיל מחסום פתע. עוצרים חמור עם עגלת ירקות ובודקים את הסחורה. במשך כל הזמן הזה הולכי רגל חוצים את הכביש מצד לצד. בינתיים מהצד של יאטא  מגיעה למקום פיאט אונו כחולה וקטנה שבה נוסע אבא, אשתו, ושתי ילדות קטנות. הפיאט חבוטה כולה ובקושי נוסעת - אבל רק מכונית כזאת בדיוק יכולה לעבור בין האבנים הענקיות שחוסמות את המעבר. וכידוע לכן אסור לחצות את כביש  60, כביש האפרטהיד, אבל האב החליט לעבור. החיילים רואים את האוטו עובר ורצים אליו. הוא עוצרinfo-icon. אני צועקת  אל החייל  "עזוב אותו, שתי ילדות קטנות באוטו - מה אכפת לך?!"  
הנהג עוצר את המכונית, החייל ניגש אליו והם מדברים - איזו פיסת ניר מועברת בין הצדדים (לא בטוח) והחייל חוזר אל הג'יפ - הנהג של הפיאט מבחין שהחיילים הלכו לרגע הוא מתניע את המכונית ונוסע משם. החייל מבחין בנסיעה וחוזר מהר למקום. מסביב מוניות צהובות ונהגים, החיילים מעוצבנים נטפלים לחבר'ה ששם, ואנחנו נשארות לראות.... נשארנו שם כרבע שעה - החיילים חזרו לג'יפ. נסענו משם - ושוב העין האזרחית שפוקחת עין - והפלסטינים שרואים ישראלים מסוג אחר.

סמוע -
בשעה רבע לשמונה בבוקר אנחנו רואים שם ג'יפ צבאי - בדרכנו חזרה בערך ב-11:00 אנחנו רואים שם שלוש מוניות, נוסעיהן בחוץ - ואותו ג'יפ צבאי מספר 728 נמצא שם. שלושת המוניות עשו "מעשה שלא יעשה" ועברו בדרך לא דרך את החסימות שמקיפות את סמוע ועלו על כביש האפרטהייד. כל מה שרצו זה להגיע בדרך הקצרה לחברון. בין שלוש המוניות ישנה מונית אחת שנוסעיה עזבו את הנהג. הוא מעוכב כעונש: החיילים לקחו את מפתחות המונית בשעה שמונה וחצי והוא קיבל אותם חזרה בשעה אחת עשרה. לקצין בדרגת סגן מגדוד לביא לא אכפת מפרנסתו של הנהג. במונית השנייה שאינה טרנזיט - יושבת אישה ממש חולה, אמה שמלווה אותה ועוד שני נוסעים. הם בדרכם לבית חולים עליה בחברון. להם נותן הקצין לעבור. אולי לנהג יש רישיון לנסוע עם המונית בכביש (אני לא יודעת כמה זמן הם חיכו שם לפני שבאנו).
במונית השלישית - טרנזיט - שלושה ילדים קטנים: בת שנתיים, בן ארבע ובן 9, ארבע נשים ו- 3 גברים - כל אלה מחכים לנהג המעוכב שעתיים על הכביש. רק שידע. כשאנחנו מגיעות אנחנו נותנות מיםinfo-icon לנוסעים ומתחילות לצלצל - לדובר החטיבה ולמוקד ההומניטארי. זה כנראה מדרבן את הקצין מלביא, ואחרי שעתיים הוא מוסר את פרטי תעודת הזהות של הנהג לבדיקה.
אחרי עשרים רגע שאנחנו שם כולם משוחררים. תחושת "העבד כי ימלוך", חוסר שיקול הדעת והאי אכפתיות של החיילים למראה הילדים הקטנים ממש מטריף את הדעת.