סנסנה, יום ד' 7.11.07, בוקר

צופות: 
יעל צ, טל א (מדווחת)
07/11/2007
|
בוקר

0600 – 0700


מעבר מיתר (סנסנה) 

המשמרת הראשונה שלנו בסנסנה. בחניה, טרנזיטים עם פועלים מחכים לפועלים נוספים שעדיין לא עברו את המחסום.

לא ידענו איפה עוברים הפועלים ואיך להגיע אליהם. עברנו רגלית את מחסום הרכבים. ארבעה חיילים ישבו שם בחוסר מעש. ראינו תור מאד גדול של אנשים באזור הסככה, עוד לפני הכניסה למבוך הגדרות והקרוסלות. הפלסטינים קיבלו את פנינו בשאלות של "מה יהיה" ו"איך אפשר לחיות ככה" וסיפרו שכל יום הם עומדים בתור לפחות שעה וחצי.

הבנו שכדי לראות איך מתבצעת בדיקת התעודות אנחנו חייבות להגיע לצד השני של התור. נכנסנו לחנייה כדי לראות לאן היא מובילה וזכינו לצעקות החיילים שאסור לנו להיות שם. אחד החיילים רץ לעברנו והורה לנו לחזור. הגענו לפתח ממנו יוצאים הפועלים לאחר בדיקה. רק אז הבנו שבעצם אין לנו סיכוי לראות את החיילים בפעולה או לעקוב מקרוב אחרי תהליך הבידוק. הכל סגור ומסוגר.

הופיע אחד החיילים שישבו במעבר המכוניות ואמר שאסור לנו לעמוד שם. הוא אמר שהוא מפקד המחסום (הוא סרב לתת את שמו או לומר לנו מי המפקד מעליו). כשהבענו תרעומת על כך שמעבר הפועלים מאד איטי הוא אמר שהם עושים את עבודתם. למרות שהביע את נכונותו לשמוע את דברינו, הוא נעלם בתוך הברזלים ושוב לא ראינו אותו.

מבעד לברזלים ראינו שיש רק שתי עמדות בידוק. כל פעם פועל אחד מכל צד של עמדת הבידוק משלשל את תעודת הזהות שלו לתוך חריץ ומחכה לקבלה בחזרה. חלק מהפועלים הראו לחייל הבודק את התסריך מבעד לחלון העמדה. ניסינו להתקשר למספרי הטלפון המופיעים ברשימה כדי לנסות להשפיע על קצב הבידוק. אף אחד לא ענה (מפקד סנסנה, סמח"ט יהודה, סמב"צית).

כשחזרנו, הפעם עם האוטו, לצד השני של התור, כבר לא היו אנשים באזור הסככות אך עדיין היה תור באזור המגודר.

באופן כללי, סביבת המחסום מאד מלוכלכת והממטרות/טפטפות מסביבו משקות באופן לא מבוקר את הכבישים בעיקר (החיילים טענו שהתקשרו למועצה המקומית להודיע על כך).