דרום הר חברון, חברון, סנסנה, תרקומיא, יום ד' 22.10.08, בוקר

אורחים: רמי, עודדה, משה, יעל ותמר

0900 - 1400

תרקומיא

בשעה תשע כל הפועלים עברו ושלושה אוטובוסים של ביקורי משפחות בתהליך של בדיקה. נציג הצלב האדום מתלונן שהיום התהליך ארוך מהרגיל והחלו בבדיקה רק בשעה שמונה. אחרי החג העובדים החלו לעבוד יותר מאוחר. הוא גם מספר לי שהמעבר דרך מחסום סנסנה הרבה יותר מהיר, ושם הם לא צריכים לחכות לליווי משטרתי.

אנחנו פוגשות במחסום מכרים מהכפר תרקומיא, כאלה שאנחנו רואות כל פעם במכולת, לטענתם היה להם הסכם עם המת"ק בתרקומיא (שהפלסטינים לא מנצלים מספיק), לפיו הם יכולים לעבור את המחסום היום ולמסוק את הזיתים בכרם שלהם שנמצא 500 מטר מהמחסום בצד הישראלי . כשהגיעו כולם עם כל בני המשפחה לא נתנו להם לעבור.

עפרה טיפלה בעניין ומסתבר שג'מאל מהמת"ק לא הבין כך את ההסכם. שרק מחר הם יוכלו לעבור וגם זה לא דרך המחסום אלא רק דרך השער החקלאי שנמצא בגדר ליד הכפר עידנא - מרחק של 7 ק"מ מהכרם. למה החלמאיות? ולמה הדווקאיות? כך מצמיחים טינה ושנאה. והאמת היא שהחקלאים האלה נחמדים ממש. מעבר הסחורות עמוס כרגיל.

כביש 35

עידנא- תרקומיא - בית הבד עובד בתפוקה חלקית. בדרך כלל היו מגיעים גם מג'נין לקנות שמן זית. ואיך אומר בעל בית הבד  'אין דרך.....'. הפילבוקס מאויש ובדרכנו חזרה בין השעות אחת לשתיים יש גם חיילים במחסום שעוצרים את המכוניות שבאות מכיוון עידנא. אין תור ארוך – אבל למה לא לטרטר אם אפשר כן. "מה אתן רוצות" אומר החייל, "זוהי הפעילות היומית שלנו". שאר חיילי הפילבוקס עסוקים בניקיונות על הגג של הפילבוקס – סיירת חטיבה 7 היא זאת שמחזיקה את הקו הזה.

גשר חלחול – חברון – חלק מאיתנו עולה לגשר על מנת לקנות כלי זכוכית, לא עוברות כמה דקות וג'יפ צבאי עוצר ליד הטרנזיט שלנו. הוא מוכרח להגן עלינו, גם אם אנחנו אומרות שאנחנו לא זקוקות להגנה. הוא עושה סיבוב למעלה ומגיע גם לחנות של כלי הזכוכית ומגן על אלו מביננו שהלכו לקנות, כך הפלסטינים זכו בעוד מנת צבא.

מעבר הזית – בערך בשעה 10 מחסום פתע – נותנים  רק למשאיות להיכנס וכל מכונית פרטית מוחזרת. בעודנו שם משתנה ההוראה, וגם מכוניות פרטיות יכולות לעבור. בדרכנו חזרה אין חיילים ליד המחסום וכל סוגי המכוניות נכנסות לחברון.

המחסום ההומניטארי - הפילבוקס מאויש, אין רכבים צבאיים.

כביש 60 
שיוך שעיר – החסימות במקומן. בחול המועד הזה לא נכנסו חיילים לבית שבצומת -  אין רכבים צבאיים.

חברון

התחושה היא שהרבה יותר ילדים ונערים מהמתנחלים מסתובבים בשעה הזאת מאשר ביום רגיל – זהו אסרו חג ומוסדות החינוך סגורים. בעצם בשום מקום אין אירועים מיוחדים, התחושה של עיר נטושה מתגברת – באסם במכולת טוען שיחסית החג הזה עבר בקלות ולא היו אירועים מכיוון בית המריבה.
ליד מערת המכפלה עומדים הרבה מאוד רכבים צבאיים ואורי השוטר אינו נותן לנו לעלות לכיוון תל רומיידה. הוא מראה  לנו  את הצו של שטח צבאי סגור עד מחר בתשע בבוקר. כל הצבא הזה בא לאבטח את המסיק בתל רומיידה – מסיק שרק הפלסטינים מוסקים בו כי כל פעילי השמאל שרוצים להראות סולידאריות ולעזור נחשבים כאן לפרובוקאטורים. אנחנו,  שבאנו להראות  את  חברון לאורחים שלנו מספיקים להיות בגבעת האבות, בציר המתפללים, בגבעת החרסינה, בבית המריבה שחיילים שומרים בו על 14 משפחות מעצבנות במיוחד, ובמחסום בית מרקחת - גם  פה הייאוש נראה בכל מקום.