דרום הר חברון, סנסנה, יום ו' 26.6.09, בוקר
7:00 סנסנה – המחסום ריק.
כביש 60
כרגיל, אין כמעט תנועה בכביש ואנחנו תוהים מדוע השקיעו בו כספים רבים כל כך.
נסענו לסוסיא. הרבה נאמר בימים האחרונים על מה שקרה שם לפני כמה לילות - הצתת אוהל המגורים בזמן שישנו בו שלושה אנשים והרעלת כלב השמירה של בני המשפחה - אבל כשאנחנו מגיעות לשם הסיטואציה מקוממת אפילו יותר. אחד מבני המשפחה מראה לנו את האוהל השרוף. הוא מרים חופן אדמה מהקרקע ומבקש מאיתנו להריח אותו. הריח הוא ריח נפט. הוא מספר שחרף תלונותיהם, המשטרה עדיין לא הגיעה לחקור את הארוע.
הדבר המחריד ביותר, לטעמי, בכל הסיפור, היה שלוות הנפש שבה סיפרו לנו את סיפור המקרה. ובעצם, למה לא? הרי רק לפני חודש ניסה אחד המתנחלים לדרוס את אחד מבני המשפחה, ובשנה האחרונה כבר כמה פעמים הם 'זכו' לקבל מכות ממתנחלים ולפחות פעם אחת הוכו באלות. אז מהו עוד ניסיון רצח בשבילם? הם כבר מתורגלים בנסיונות כאלה.
וגם משהו משמח: בחודש האחרון נולדו שני תינוקות בכפר סוסיא, ואנחנו חושבות שלמרות הכל - אותם לא יצליחו לנצח.