א-ראם, עטרות, קלנדיה, ראפאת (ביר נבאלא), יום א' 30.3.08, אחה"צ
מחסום קלנדיה: 3.35- לגבר שנזקק לשירותי משרד הדואר וביקש לעבור במסלול מס. 5, הוסבר במערכת הכריזה שהוא פיספס בחמש דקות את שעת סגירתו של סניף הדואר (כמונו אנו).
ומשנסגר הדואר ומוחמד העובד בו הולך לביתו, כמו מעליה נסגרת וננעלת קירית הממשלה על שלל חדריה המרווחים, המשרדים הריקים הלשכות הבלתי מאוישות ואף תאי השירותים הבוהקים. כי כל אלו מצויים בתחומו של המחסום לתפארת המליצה ויש אומרים בבחינת פיל לבן שצבעו כחול.
על אחד הקירות שלט רשמי חדש כתוב ערבית
, המספר שסניף דואר נוסף ניפתח לרווחת התושבים בשכונת כופר-עקב. אלא שתושבי שכונה זו אומרים בעקשנות:"להד"מ".
במחסום עצמו היו מעט מאד עוברים וגם במחסום הרכבים לא ניכר לחץ. לעומת זאת משהשקפנו לעבר מחסום עטרות, הבחנו בטור רכבים שזנבו נבלע באופק ויצאנו בהליכה רגלית לעברו. הדרך ארכה 15 דקות. לחלק מהמסע הרגלי חבר אלינו סופייאן אבו-זיידה שהיה בדרכו לחולון. סופייאן סיפר שהוא גר ברמאללה. פיליס העירה:"אבל במקור אתה מעזה", "לא" אמר סוייפאן, "במקור אני מברור חיל"... (לתשומת לב "זוכרות").
מחסום עטרות: 4.15 – פיליס ספרה 35 מכוניות שהמתינו לפני המחסום. אני ניגשתי אל שוטרי מג"ב ושאלתי להיגיון שבהצבת מחסום בתוך ירושלים רבתי, שגורם לעיכוב מיותר לעושים את דרכם מתל-אביב לרמאללה (מעדות שמיעה אנו מספרות שהדרך מת"א למחסום אורכת 30 דקות וזמן המתנה במחסום בשעת אחה"צ זו 45 דקות). שלושת שוטרי מג"ב מיהרו לספר עד כמה חשוב המחסום במניעת מעבר שב"חים לתוך ישראל (איך בדיוק לא הבנתי) ואמרו שעליהם לבדוק כל מכונית וכל נוסע. הם הפנו את גבם לתנועה ופניהם אלי, כך ניהלנו שיחה ערה, תוך שאני רואה בזוית העין שכתוצאה מכך שהם עסוקים בחברתי ב"סיעור מוחות", עשרות רבות של מכוניות מיהרו וחלפו על פי המחסום, הלחץ התפוגג והתנועה זרמה בחופשיות.
אדם כבן 40 מלווה בבנו, נער חרש, עמדו מעוכבים בתוך המחסום. הנער ניסה לתקשר על שוטרי מג"ב בנהמות, האב טען שיש לו אישור אלא שזה מצוי בביתו. שאלנו את מפקד המחסום מדוע לא ישולחו השניים לביתם והמפקד השיב שרכב אמור להגיע ולקחת אותם לקלנדיה. אחרי דקות ספורות הצלחנו לשכנע את המפקד להחזיר לשניים את תעודותיהם והם נשלחו ללא ליווי לרצות את ענשם...
בדרך חזרה, משהבטנו לאחור, ראינו ששוב מתחיל להיווצר טור מכוניות לפני המחסום.
מחסום רפאת (ביר-נבאלה): אין טעם להמשיך ולקרא למחסום ביר נבאלה. בפי הפלסטינים הוא קרוי רפאת מהיותו מוצב בפתחו של כפר זה. הצבא מכנה אותו "מחסום מירקם חיים".
5.10 – תור ארוך וצפוף של 35 רכבים המתין לפני המחסום. הבידול עליו סיפרו לנו בשבוע שעבר כלפי כל מי שאינו תושב נפת רמאללה בוטל (אולי כחלק מהקלות ברק לקראת בואה של קונדוליסה רייס?).
גם כאן, שוטרי מג"ב שמיהרו אלינו בחברת מפקדם הפסיקו להתייחס ולהציק לנהגים ואחרי דקות ספורות התנועה זרמה בחופשיות. אך גם כאן הדברים נמשכו רק עד ששוטרי מג"ב מיצו את עניינם בנו ושבו ועצרו את הרכבים העוברים.
הנתיב הנגדי לעמדת הצבא נחסם כולו בחסימות הפלסטיק האדומות והשוליים הורחבו ומולאו בחצץ. רק סף הכביש נותר חד כסכין ומסוכן לצמיגי המכוניות הנאלצות לרדת ולשוב ולעלות.