בית לחם, יום ה' 18.10.07, אחה"צ

מת"ק עציון ובית לחם 

 אורח: 3 אורחות מגרמניה

 3.00 מת"ק עציון האולם במת"ק סגור (ביום חמישי סוגרים כבר ב- 13:00, אולם מאחור, ליד הכניסה לשב"כ  (אבל לא לשב"כ) עומדים אנשים. אב ובנו שמספרים שבשב"כ אמרו לבן (המנוע) שיעבוד יחד איתם ואז נראה..., ושני פלסטינים נוספים. אחד מהם הוא וטרינר ובעל דרכון נוסף (אמריקאי). שניהם  מבית לחם, בעלי סוסים וחברים בעמותת "הסוס הערבי בישראל". הם שלחו את הסוסים שלהם לקיבוץ יפעת  כדי שיוכלו להשתתף באליפות ישראל למקצים מחר ומחרתיים (19 ו 20.10) וכעת הם מנסים לקבל אישור כניסה כדי להגיע גם הם לאליפות. החיילים אמרו להם לפנות לבית אל, אולם בבית אל אמרו להם להגיע למת"ק.עד שהגענו (וכשהגענו) החיילים דחו כל אפשרות לנסות לעזור להם, אך כשראו אותנו הפכו להרבה יותר נחמדים, ואחד מהם החליט לבדוק אם יש דרך לעזור לפלסטינים.בינתיים מגיע פלסטיני נוסף, מנוע שב"כ זה 5 שנים, כל שאר המשפחה עובדת בישראל. הוא אינו יודע מדוע הוא מנוע, סילביה מטפלת במקרה שלו לדבריו כבר שנה וגם היא לא יודעת, בנוסף פנה כבר גם לעורכי דין. הוא בא מדי פעם ומנסה לברר מדוע הוא מנוע, גם הפעם ללא הצלחה. בשב"כ אמרו לו לדבריו "בוא, שב איתנו שבוע, נדבר דוגרי ואז נראה".ב-15.30 מגיע הסמל שהסכים לנסות ולעזור לבעלי הסוסים ומבקש מהם את הניירות. אנחנו ממתינות איתם ולאחר כ-10 דקות הם מקבלים את האישורים!אדם נוסף מחכה לקבל את האישורים ומודה לנו, אך אינו זקוק לעזרתנו. 

 16.20 מעבר בית לחם  למרות השעה היחסית מוקדמת מחכים בחוץ כ- 200 אנשים, מסודרים בשתי שורות, רובם שמחים לראות ואתנו ופונים אלינו בבקשה לזרז את העניינים (כאילו העניין בשליטתנו!).באולם פתוחות שלוש "עמדות תיעוד". בשתי העמדות שבהן צריך להראות את כף היד בודקים רק את הניירות. ליד הדלת לא עומדים מג"בניקים אלא מאבטחים של חברה פרטית. אנחנו מתקשרות למפקד המעבר ומבקשות לפתוח עמדות נוספות. הוא מסביר  שהמחשב נפל ואין כרגע אפשרות לפתוח עוד עמדות.ב-16.30 מגיעים כמה אנשים מכיוון בית לחם כדי לעבור לירושלים. העמדה השלישית נסגרת לכניסה לבית לחם ורק שתיים ממשיכות להעביר אנשים מירושלים לשם. בכיוון הזה (מבית לחם לירושלים) כן בודקים את כף היד מה שמעקב מאוד.בחוץ העמידו המאבטחים בינתיים את הממתינים שוב בשני טורים ומכניסים לאולם כל כמה דקות כ-20 איש. משיחות בטלפון של השוטרים אנחנו מבינות שהם מודאגים ולוחצים על תיקון מהיר של בעיית המחשבים.

ב-16.40 מגיעים פלסטינים נוספים ומצטרפים לתור הארוך בחוץ.מתחילה מהומה, אנשים דוחפים, נדחפים, שני הטורים הישרים נעלמים כלא היו, נחשול אחד גדול שמורכב ממאות גברים שרוצים הביתה מתקדם לעברנו.המאבטחים מכניסים את האורחות שבאו איתנו (והיו צריכות לשהות מחוץ לאולם (רק לנו מותר להישאר בתוכו) חזרה פנימה

16:45 לא מכניסים יותר אנשים לאולם. המאבטחים סגרו את אחת הדלתות וקוראים למשטרה. השוטרים צועקים ועוזרים לדחוף את הנחשול המאיים לרמוס את המאבטחים חזרה מחוץ לאולם. צעקות רמות. כל מי שהגיע מבית לחם ורוצה לירושלים אינו יכול לצאת. לפני הדלת עומדים מאות גברים, אין שום סיכוי שמישהו יוכל לצאת בדרך הזו. השוטרים מתקשרים למוקד המחשבים, צעקות והתרעות  על כך שאם המצב יישאר כך "תוך רבע שעה יהיה פה שימוש באמצעים".הם אומרים לפלסטינים "אף אחד לא נכנס אם דוחפים. מצידנו שהאסון יהיה בחוץ. לא בפנים (הכוונה היא מחוץ לאולם ולא בתוכו ר. ב.). בפנים אסור. זו האחריות של מפקד הגזרה."השוטרים אומרים למאבטחים והאחרונים פותחים שוב את הדלת ונותנים לכ-150 איש להיכנס. דחיפות נוראיות. אנשים נופלים, מאבדים תעודות.השוטרים מצווים על המאבטחים לסגור את הכניסה. הלחץ קצת פחת. באולם כ- 150 איש. השוטרים עצבניים, צועקים. מורים לחיילים בעמדות התיעוד להעביר "כמה שיותר מהר". המשטרה משתדלת להפיג את המתח. שוטר אחד מעביר את האנשים שהגיעו מבית לחם ורוצים לירושלים  (כ- 15 איש) וממתינים באולם כבר כ20 דקות מהדלת האחורית, גם האורחות שלנו מצווות לעזוב. גם הפלסטינים וגם המשטרה נותנים עדיפות לנשים ונותנים להן לעבור מהר. הלחץ מחוץ לאולם שוב גובר ואנחנו שואלות את עצמנו (ללא תשובה) מה יקרה כשעוד מעט יתחיל לרדת גשם והאנשים יעמדו מחוץ לאולם בגשם וברוח...התור בחוץ מגיע עד לאוטובוסים, אין זכר לטורים ואין שום סדר, פשוט מלא ודחוס בגברים עצבניים.בינתיים 5 (מתוך סך הכול 6) עמדות פתוחות.17.05 הרוחות נרגעו, הלחץ ירד. השביל המוביל לאולם שוב ריק. בחוץ ממתינים כ 15, באולם כ 50 איש. המאבטחים מתחילים להעמיד את הפלסטינים שוב בטורים.לאחת מעמדות התיעוד מגיעה אישה עם אישור שפג תוקפו, החיילים פונים לשוטרים שמורים לא להחזיק אלא להעביר אותה. למרות שאין לח. כל 5 העמדות נשארות פתוחות.17.15 עמדת תיעוד אחת נסגרת, המשטרה פוקדת להשאיר עד שעה 18:00  ארבע עמדות פתוחות באולם כ-10 אנשים, בחוץ מגיעים טיפין טיפין קבוצות בנות 5-7 אנשים. 

 17:20 בהרגשה שנוכחותנו והתיעוד שלנו  היו מאוד חשובים היום עזבנו