בית לחם, יום ב' 24.12.07, אחה"צ

צופות: 
יהודית א. (בחלק הראשון של המשמרת), חנה ב., תמר א. (מדווחת)
24/12/2007
|
אחה"צ

 דו"ח מיוחד לכבוד חג המולד שְׂאוּ שְׁעָרִים, רָאשֵׁיכֶם, וְהִנָּשְׂאוּ, פִּתְחֵי עוֹלָם; וְיָבוֹא, מֶלֶךְ הַכּבוֹדָ. (תהילים כד,ז)

על פסוק זה מתבסס שיר גרמני ידוע מאוד ששרים בשבועות ההכנה לקראת חג המולד. הפסוק המקורי, אותו שרים בחגים היהודיים בהכנסת ספר התורה, מתייחס להתגלות הקב"ה והפירוש הנוצרי מייחס אותו לישו העומד להיוולד כדי לכונן את מלכות האלוהים. במחסום בית לחם, כמובן, לא ראינו לא התגלות ולא מלכות אלוהים, אך פתיחת השער החוסם את מה שפעם הייתה הכניסה הראשית לבית לחם לרגל חג המולד הפכה לתופעה כה נדירה שהיה בה מעין הצצה בדרך נס אל עולם סגור ומסוגר. המעבר היה שמור למי שנחשב בעיני מאמיניו כנציג אלוהים עלי אדמות – הפטריארך הלטיני ופמלייתו. בני תמותה מן השורה נדרשו להתמודד, כמו בכל יום, עם המחסום. 
הדרך לבית לחם ומחסומה לבשו חג. דרך חברון, החל משולי שכונת ארנונה, קושטה, ככל שנה, עם תאורה מתאימה לחג המולד. שורה של כוכבים שמתחתם נתלו דגלי ישראל גדולי ממדים כדי לא להשאיר ספק מכאן – בשטחי ירושלים המאוחדת מעבר לקו הירוק – הריבון. במחסום עצמו נוספו במעבר המכוניות לשלטים הקבועים "ירושלים – בית לחם. אהבה ושלום" שני שלטים עם איחולי חג מולד שמח ושנה טובה מטעם משרד התיירות בשפה האנגלית. במעבר הולכי הרגל הוצב שלט עם תמונה של מגדל דוד וברכות לחג בעברית, ערביתinfo-icon, אנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית ורוסית. בעברית זה נשמע כך: "בברכת איחולים לבביים לעונת החגים חג המולד – חנוכה – אדחא, מי ייתן ועונת חגים זו תהא סימן להמשך [אז זה כבר קיים??] תקופת שגשוג ושלום". בשפות האירופיות לא הסתבכו עם החג היהודי והחג המוסלמי, אלא הסתפקו (תוך הכנסות מספר שגיאות כתיב) באיחולים לשנה הבאה שתיתן לכל בני אדם בעלי רצון טוב שלום ושגשוג.
 

מוקדם בבוקר עוד היה יום חול לכל דבר עם שגרת המחסום ותוריו. לקראת 08:00 התקשרו המלווים האקומנים ודיווחו על סגירת המעבר כאשר כמה מאות אנשים לחוצים להגיע לירושלים. כעבור כמה דקות נפתח המחסום שוב ובצהרים הייתה תנועה זורמת של הולכי רגל לשני הכיוונים. במעבר המכוניות הייתה תנועה ערה לכיוון בית לחם שכן לכבוד החג הורשו נוצרים ישראלים להיכנס לעיר האסורה בשטח A. כדי שלא יתגנב גם יהודי – בינתיים הוצב לשם הסרת כל ספק שלט גדול המכריז: "כניסה לשטחי הרשות הפלסטינית, אין מעבר לישראלים" - נבדקו תעודות הזהות של נוסעי המכוניות הפרטיות. עם האוטובוסים והטרנזיטים לא הקפידו כל כך. 
אך כל זה התנהל בצד. המבצע שהקפיץ לכאן את קציני הצבא והמשטרה וגרם לפיזור שוטרים לאורך דרך חברון ולנוכחות משטרתית מסיבית ליד מנזר מר אילאס היה כניסת מישל סבאח, הפטריארך הלטיני וראש הנוצרים הרומים-קתולים בארץ קודש, לבית לחם.
 

על פי העלון הרשמי המציין את טקסי חג המולד יקבלו הכומר של הקהילה הקתולית בבית לחם ונציגים של הערים בית לחם, בית ג'אלה ובית סחור בשעה 13.00 בקבר רחל את פני הפטריארך וחצי שעה לאחר מכן תהיה הכניסה החגיגית לכנסיית המולד. ניסוח זה מזכיר את הימים ההם בהם קבר רחל סימל את הכניסה לבית לחם וראוי היה ששם יתייצבו המכובדים המקומיים כדי ללוות את אורח הכבוד לעירם. היום יש מחסום בדרך, קצינים ישראלים מסדרים את כניסת הפטריארך לבית לחם וקבר רחל מוסתר מאחורי חומות, נפרד מעירו כדי לשמש מקום תפילה ליהודים בלבד עם כניסה מהצד השני. כל זה לא מופיע בתיאור הטקס. טבען של דיפלומטיה כנסייתית כמו של מדיניות הכיבוש הנאור לנהל את העניינים תוך התעלמות מהמציאות המכוערת. 

ב-12:15 נפתח שער המתכת האפור, זז הצידה כאילו נגעה בו יד קוסם נעלמת וחשף לרגע את המבט על החיים מאחורי החומה. כעבור חמש דקות יוצאת משם פמליה של מכובדים שיקבלו את פני הפטריארך במקום עליו לא מעיבים מחסום וחומה – מנזר מר אליאס בחצי הדרך בין ירושלים לבית לחם, בקטע הלא-בנוי היחיד בין שתי הערים שעם אדמתו הסלעית ועצי הזית העתיקים יכול להזכיר את ימי ישו. בראש הפמליה נוסעת מכונית לבנה של המנהל האזרחי עליה מתנוסס - גבוה במיוחד וגדול במיוחד - הדגל הכחול-לבן. 

הנסיעה למר אליאס לוקחת רק שתיים-שלוש דקות, אך עד ששם כולם מברכים את כולם והשיירה מתחילה באיטיות את דרכה חזרה לבית לחם עובר זמן רב. בינתיים ממשיכים לתת למכוניות לעבור דרך המחסום, אך כבר לא מרשים לחנות בשולי הכביש, ובשלב מסוים נעצרת יציאת כלי רכב מהמחסום לכיוון ירושלים, לפחות לחצי שעה, וסביר להניח שנוצר שם תור ארוך. קבוצה של קציני צבא ומשטרה עומדת באמצע הכביש. ב-12:50 נפתח שוב השער וכעבור רבע שעה הכביש ריק ממכוניות שאין להן תפקיד בטקס – "שטח סטריליinfo-icon" בלשון הצבא. שיירה של כחמישים מכוניות מתקרבת. בראשה ג'יפ מג"ב, רכב משטרתי ושוב מכונית המנהל האזרחי עם דגלה הענקי. מיד אחריה מכונית עם הדגל הירוק של הפטריארך, קצת יותר גדול מהכחול-לבן, אך רק במקום השני. בהמשך מכובדים מבית לחם ומירושלים וגם סתם נוצרים שמבקשים לחגוג בבית לחם ונקלעו לשיירה.

במקור הייתה הוראה לתת רק לאח"מיםinfo-icon לעבור בשער ולהפנות את השאר למחסום, אך הקצינים קולטים שהפרדה זו תפריע להתקדמות השיירה ונותנים לכולם לעבור בדרך המלך. גם אחד או שניים מהאוטובוסים של קו ירושלים-בית לחם התגנבו לתוך השיירה, אך מיד מורים לנהגים להוריד את הנוסעים בצד. אלה הפועלים הראשונים שחוזרים מיום עבודה קשה. עבורם השער, למרות שהוא פתוח, נשאר חסום. הם יעברו לצד השני של החומה דרך הבדיקות והקרוסלות והדלתות של המחסום, כמו כל יום. זאת עוד לא הייתה השיירה העיקרית עם הפטריארך. היא מגיעה ב-13:20. חמישה פרשי מג"ב מקיפים את מכונית הפטריארך, דגלי ישראל ודגלי מג"ב מתרוממים מידיהם. בתוך המכונית יושב מישל סבאח בפנים אטומות, לא מסתכל הצידה. הפרשים עוצרים לפני השער, מעין ג'סטה כאילו מסתיימת כאן הריבונות הישראלית ועוברים לריבונות אחרת. אך מכונית המנהל האזרחי על דגלו הענקי מסיגה את הגבול לתוך בית לחם. 

ב-15:00 חזרנו למחסום. עכשיו כבר אין טקס, אלא הפועלים רוצים לחזור הביתה ותיירים רוצים להגיע לכנסיית המולד. קבוצות אחדות שעושות את דרכן מירושלים לבית לחם ראינו כבר לאורך דרך חברון. במחסום הייתה במעבר המכוניות עדיין תנועה ערה לכיוון בית לחם. שקיות ענקיות עם סוכריות היו שם – שי לחוגגים מטעם משרד התיירות. קצינים רבים היו נוכחים כדי לדאוג שהכול יזרום. פה ושם שמענו בקשר חיילים שלא בדיוק ידעו האם לתת לקבוצה זו או אחרת עם תעודות כחולות להיכנס לבית לחם או לא. כל כמה זמן הודיעו כמה אנשים עברו – מספר הישראלים בנפרד ומספר הזרים בנפרד.
 
בעוד שהקצונה התעניינה במעבר המכוניות התפתח במעבר הולכי הרגל המצב ה"רגיל" של שעות החזרה הביתה של הפועלים. תור מסודר ומושמע אשר גדל תוך רבע שעה מ-15 איש ל-45 עמד לפני פתח אולם הבדיקות, והשומר בכניסה נתן כל כמה זמן לכחמישה אנשים להיכנס כדי שהלחץ יהיה בחוץ ולא בפנים. כאשר עמדו תיירים בתור – לא מסודרים כל כך יפה כמו הפועלים, כי הם אינם מכירים את כלל המחסום שלא עוברים אם לא מתנהגים יפה – הכניס אותם השומר קצת יותר מהר. בפנים פעלה עמדת בדיקה אחת בלבד לכיוון בית לחם ואחת לכיוון ירושלים. מספר הפועלים היה עוד מצומצם יחסית, בעוד חצי שעה-שעה יגיעו הרבה יותר והתורים יתארכו עוד יותר. ראשי המנהל האזרחי נמצאו ליד מעבר המכוניות, וזאת הייתה ההזדמנות להביא את התלונה ישירות לפניהם. "יש שם רק שניים-שלושה אנשים", טענו, ולהזמנתנו לבוא ולספור בעצמם הם ענו שאסור להם להיכנס לתוך המחסום. אך פתאום התחולל נס חג המולד ומעמדה אחת לכיוון בית לחם נהיו חמש ולבסוף אפילו שש. התור בחוץ נעלם כאילו לא היה וגם לפני העמדות נוצרו לכל היותר תורים של חמישה עד עשרה איש שהשתחררו במהירות, אפילו בשעת שיא הלחץ בין 16:00 ל-17:00 כאשר הגיעו גלים של עשרות פועלים. רק פה ושם התעצבן איזה חייל ונבח "מגנט" במגפון כאשר אנשים לא הציגו את התעודה הנכונה המזכה אותם במעבר. 
 

בהגיעם למחסום, כאשר ירדו מהאוטובוסים והטרנזיטים, הפועלים כמובן עוד לא ידעו שאין תור ושלא צריך להיאבק על מקום טוב בו. לכן נראתה שוב ושוב הריצה מהמכוניות אל המחסום בתקווה להקדים כמה עמיתים ולחסוך מספר דקות המתנה. כך הופך הכיבוש אנשים למרוכזים בעצמם ובמאבקם הפרטי להישרדות יומיומית. כאשר ראו שאין תור הופיע חיוך על פנים רבות, ספק שמחה ספק צחוק על עצמם.
 


ב-17:30 נסגרו שתי עמדות. התנועה התדלדלה מאוד. חזרנו לירושלים תחת הירח המלא על דרך חברון הטבולה בים זהב של כוכבים כאשר הדגלים מתחתם נותרו באפלה. לרגע נוצרה אשליה של אווירת חג שלווה כמו בעולם הנוצרי ואפשר היה לטעות ולחשוב שדברי המלאכים שבירכו את התינוק הנולד בבית לחם באיחולי "כבוד לאלוהים במרומים ושלום עלי אדמות בקרב אנשי רצונו" (הבשורה על פי לוקס ב,יד) התממשו.