בית לחם, יום ו' 18.1.08, בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
אפרת ב., לאה א. (מדווחת)
18/01/2008
|
בוקר

  08:50 מחסום בית לחם– כבר בדרך חברון אנחנו חולפות על פני מספר ג'יפים צבאיים. אוטובוס ומיניבוסים ממתינים היום בחניון, וכל היוצאים מהמחסום מופנים ישר לחניון. כמו וכן, רכבי ביטחון בחניון, ירוקים ולבנים. בכיכר שלפני המעבר בחומה מחכים עוד 3 ג'יפים. מאוחר יותר אנחנו מבינות שהכל לכבוד ביקורו של הפטריארך הארמני בבית לחם – זהו חג המולד הארמני. כשאנו יוצאות מהמחסום אנחנו זוכות לראות את המעבר פתוח, ואת המפקדים הבכירים של האזור מפקחים וממתינים.
במחסום שתי עמדות פתוחות, מאויישות ע"י מ.צ. קצין אחד מסתובב למטה, ומאבטח אחד מסתובב על הציר למעלה. בחלק מהמקרים שלפלסטינים היו שאלות הם מפנים אותם כלפי מעלה למאבטח, ולא לחיילת בתא שמדברת בגסות ואינה מגיבה לשאלות. מאוחר יותר מגיעים לזמן קצר עוד קצין ומאבטחים. המקום קפוא – כמובן שהדלת פתוחה ובכל מקרה המבנה לא אטום בשום צורה. 

בתחילה, התור בצד הזה ארוך, אך הוא מתקצר במהרה. נערה בת 14 מבקשת לעבור עם אחיה לירושלים. אנחנו מנסות לברר מה הבעיה. יש בידיה תעודת לידה, אבל אין לה קושאן – לבסוף היא כן עוברת. כמו בימי שישי רבים, כמה אבות מבקשים לעבור עם ילדיהם, אך נשלחים בטענה שהם אינם יכולים לעבור עם ילדיהם כשיש בידיהם אישור עבודה, ולא אישור שהייה. ישראל מאפשרת מעבר לכוח עבודה, לא לאנשים.
09:30
 
עזבנו לכיוון בית אומר.

בדרך עוד 2 ג'יפים בכניסה לכביש המנהרות. חיילים מפטרלים ע"י הכניסה לעציון, ובאל ערוב המחסום פתוח ואין נוכחות צבאית.  

10:00 בית אומר.  אנחנו מוסרות דו"חות ומסמכים שקיבלנו מחיה א. לאחד מכתב הסבר מדוע אין בידו רשיון נהיגה, שמועד תקופת השלילה פג אך עדיין לא הגיע אליו מראס אל עמוד – נתקע איפשהו בדואר. לאדם שני,  דו"חות משולמים ורשיונות שהוחרמו.

10:05 אנחנו חוזרות. באל נשאש מספר ג'יפים חונים. בפניה חזרה לדרך חברון הכביש עדיין חסום חלקית על ידי ג'יפים שממתינים לפטריארך הארמני.  ביציאה מהחנייה לכיוון המחסום קצין בשם יואב ש. מתקדם לקראתנו ומודיע לנו בתוקפנות שהוא מפקד המחסום, ושאנחנו לא יכולות להיכנס, ובטח שלא לעמוד על יד עמדות הבידוק. הוא חובש קסדה ועליו גם אפוד כרמי, ומלווה על ידי מאבטח.
יואב והמאבטח נשארים על יד המעבר לרכבים. אנחנו ממשיכות להתקדם לאט לכיוון המחחסום, ומתקשרות במקביל לחברות. המיניבוסים מתמלאים בקצב רגיל לשעה כזאת ביום שישי. ברגע שאנחנו נכנסות לשביל יואב מתקרב מתוך המבנה, יחד עם מאבטח, וגוער בנו לחזור.

הטלפונים שלנו לא עוזרים בהתחלה. רוני, מפקד המחסום לא עונה, ובמוקד ההומניטרי מדגישים שהם מוקד לפלסטינים בלבד, ושעלינו להתקשר לפניות הציבור בפיקוד מרכז. אנחנו חוזרות לרכב לבדוק אם יש לנו את המכתבים הרלוונטיים ולנסות שוב להתקשר. אחד המאבטחים מסתובב גם בחניון לפקח עלינו.
לבסוף אנחנו משיגות את רוני (במקרה או שלא במקרה באמצעות הטלפון הנייד הפחות מוכר). רוני אומר שידבר עם יואב ושאנחנו יכולות לחזור למחסום. יואב כמובן כבר אינו שם, ומקבל את פנינו אחד המאבטחים.

10:30- שתי עמדות פתוחות, ותורים ארוכים. קבוצה של תיירים בדיוק נכנסת, ומצלמת. בתחילה הם אינם מבינים שאותן עמדות שמשמשות את היוצאים מבית לחם משמשות גם לכניסה. התורים מתארכים. אנחנו מדברות עם המוקד ההומניטרי. צעקות נשמעות מצידו השני של המחסום. גבר מבוגר, בדרך לתור בהדסה, מבקש מהמאבטח לאפשר לו לעבור למסלול השני מכיוון שהמחשב נתקע. לאחר כמה דקות אחד הקצינים יוצא לאייש עוד עמדת בידוק, והתורים מתקצרים בהדרגה.

10:50-  אנחנו עוזבות.
אנחנו ממשיכות בכביש המנהרות, מסתובבות חזרה באל-ח'דר, וחוזרות לירושלים דרך בית ג'אלה וואלג'ה. בבית ג'אלה אין נוכחות של חיילים, בואלג'ה 3 חיילים במחסום ששואלים למצבנו.