אל נשאש, בית לחם, מת"ק עציון, יום ד' 27.2.08, בוקר
בית לחם 06.45חמש עמדות פתוחות. תורים ארוכים. זמן הבדיקה סביר ובכל זאת אנשים מחכים זמן רב. נאמר לנו ש-1,700 איש נכנסו לתחום המעבר כשהוא נפתח הבוקר. טלפנו כדי שיפתחו עוד עמדת בדיקה ויקצרו את התורים, אבל עד שעזבנו היא לא נפתחה.
אל נשאש 07.25איש לא פנה אלינו.
נבי יונסשלושה אנשים כבר חיכו לנו. החתמנו אותם על טופסי יפוי כח לעורך דין, כדי שיוכל להגיש בג"ץ בשמם. אדם צעיר הראה לנו מכתב הזמנה למשפט שנשלח ב-5.11.07 והגיע אליו ב-12.2.08. המשפט התקיים ב-9.12.08.מקרה דומה של איחור כזה ראינו בשבוע שעבר. צעיר אחר סיפר שהוא נותח בישראל ונגרם לו נזק. אין לו רישיון כניסה לישראל ואינו יכול לתבוע את הרופא שניתח אותו. הפנינו אותו לרופאים לזכויות אדם.
עציון 08.30האולם ריק. לא נראה חייל ליד האשנב. השוטר דווקא היה במקומו וענה לטלפון, אך כשהצגתי את עצמי, סירב לדבר.ליד הספסלים תלויה מודעה בערבית ובעברית: "לפעמים אתה נאלץ להמתין, זה מפני שהאדם שלפניך מקבל את כל תשומת-הלב המגיעה לו. כשיגיע תורך יהיה לנו הכבוד לתת לך את אותו היחס".המודעה הזאת מדהימה בצביעותה את כל מי שזוכר את האנשים הרבים שנאלצו לחכות באולם הזה שעות ארוכות ואיש לא טרח להגיד להם מתי סוף סוף יקבלו אותם, ואת גילויי היחס המזלזל והמשפיל שהם זכו לו. אולי מחבר המודעה ניסה לחקות את אורוול.