בית לחם, מת"ק עציון, יום ג' 4.3.08, בוקר

 06:40, מחסום בית לחם. רק ארבעה אשנבים היו פתוחים, והדוחק היה נורא. אנשים אמרו שבצד השני המצב לא היה טוב יותר. המפקד, סג"מ צעיר מאוד, היה חסר אונים לנוכח המתרחש. לדבריו, כל העמדות האחרות היו מקולקלות. הוא הסתובב כל הזמן ליד האשנבים, שוחח בשקט עם אדם שאיבד את השליטה על עצמו והתפרץ בזעם על שעות ההמתנה, על הסבל, על הדוחק הבלתי נסבל, והצליח להרגיע אותו, אייש עמדת בדיקה כשהחייל שישב שם עזב לכמה דקות, עד שהחייל חזר. אבל, כמובן, לא היה בידו לשנות את מסכת ההשפלה האיומה הזו שהיא מנת חלקם היומיומית  של פלסטינים שבסך הכל מנסים להגיע לעבודה בזמן.  

 ב-07:45 היתה הקלה בלחץ, אך לאמיתו של דבר זו היתה אשליה – הכניסה למחסום מהצד הפלסטיני נסגרה, ואנשים הוכנסו במספרים קטנים. הדוחק בצד ההוא המשיך להיות בלתי נסבל, חזרו ואמרו לנו בכעס אנשים שיצאו סוף סוף מהמחסום.  

08:30, מת"ק עציון. ריק. האנשים המעטים שבאו לכאן כבר היו בפנים.