בית לחם, מת"ק עציון, יום א' 23.3.08, בוקר
07.00 בית לחם - סגר
דוקא היום שתי עמדות פתוחות בצד הישראלי למרות שכמעט אף אחד לא עובר. החיילות מתענינות לדעת מי אנחנו, אנחנו מסבירות.
קבוצה של תיירים מאיטליה עוברת מבית לחם לירושלים. אנחנו מברכות אותם ב"הפי איסטר", והם מברכים אותנו בחזרה ב"הפי איסטר". בשקט ששורר במחסום ובשממה האנושית שכופה הסגר אנחנו כנראה נראות למתבונן מהצד יותר כמו נציגות של משרד התיירות מאשר תנועת מחאה. קולן של החיילות בצד הפלסטיני נשמע דרך הרמקולים כמו נביחות גסות כשהן מדברות בשקט.
זה תמיד מייצר מתח, וביום כזה, כשהכל כל כך שקט, הדבר בולט פי שניים.
האם הרמקולים האלה מכוונים לייצר כזה צליל, כחלק ממנגנון ההתעללות באוכלוסיה? אנחנו עוזבות את המחסום מוקדם מהרגיל היום, ובזמן שהתפנה נוסעות לבית ערוב אל מכולתו של אבו נסים כדי להפגין סולידריות. הדרך לבית ערוב יפהפה, הכל יפה ופורח. הלב יוצא אל הנוף המרהיב הזה, ואז נשבר למראהמחנה הפליטים שלצד הדרך ובהמשך - המכולת השוממה והמאובקת של אבו נסים.
אנחנו משתהות שם כרבע שעה ויוצאות אל מת"ק עציון.
באולם ההמתנה של המת"ק צורח קולו של החייל דרך הרמקול בדיוק כמו במחסום - צורם ומורט עצבים.אנחנו מטפלות בכמה מנועי שב"כ, חלקם מוכרים לנו מפעמים קודמות, ולקראת עשר חוזרות לירושלים החוגגת את פורים תחת אבטחה כבדה.