בית לחם, יום ב' 31.3.08, אחה"צ

צופות: 
אורית י., יעל י., אילנה ד. (מדווחת)
31/03/2008
|
אחה"צ

 מ-14.00 עד 17.30

וואלג'ה , כביש המנהרות, מעבר 300

 הבאנו שני שתילי עצי הדר לידיד מוואלג'ה. משפחתו כולה מתקיימת עכשיו מן הכסף שהרוויחו שני בניו שעבדו כשרברב וכחשמלאי בבניית הישיבה הגדולה בקטמון. הם שהו אז באופן בלתי חוקי בבית דודתם וקיבלו 500 ₪ ליום, אך לבסוף נתפסו ונאסרו. כששוחררו לאחר חודש מאסר לאחד ושלושה חודשים לשני  הוזהרו שלא יגיעו שוב לעבוד בישראל. אישור עבודה אין ביכולתם לקבל כי הם צעירים וללא משפחות. הבית שבנה עבורם האב אינו גמור וללא כל עתיד בכפרם הם רוצים לנסות להגר לקנדה.  בדרך מעל למחסום המנהרות ראינו את השטח העצום שנחצב ובו כעשרה מסלולי נסיעה. הבנויים בזוגות – לאפרטהייד. הבודק הראשון מפנה את המכונית לפי פני הנהג להמשיך ישר (המתנחל) או למסלול הימני לבדיקה נוספת בידי חייל ושומר אזרחי. לפעמים נבדקת רק תעודת הזהות אך לרוב גם תא המטען וכל הנוסעים. כמובן רק בעלי תעודות כחולות מורשים להיכנס למנהרות. איש לא עוכב כשהיינו שם והבדיקה לא ארכה יותר מ- 5 דקות.   במעבר רחל היה תור ארוך בחוץ. כאשר נכנסנו הפסיק השומר להכניס את האנשים 'חמישה חמישה', כשכולם מופנים לחלון אחד וכשהם עומדים בתור אסור לעבור מחלון לחלון. מדדנו את זמן ההמתנה, ופתאום החליטה אחת החיילות לסגור את החלון מבלי לקבל את כל העומדים אלה היו צריכים לעבור לסופו של תור אחר. הם לא התלוננו או כעסו וצייתו בשקט. לנו הציעו הממתינים לבוא בבוקר כאשר התור גדול הרבה יותר (בצד השני) ומכניסים בכל פעם כ- 200 איש, מבלי להביא בחשבון שיש עדיין מאות שמבזבזים את זמנם בחוץ. לדבריהם זמן ההמתנה בבוקר הוא לפחות שעה. כאשר פחת התור לידנו חזרו להכניס חמישה חמישה ומספר הממתינים ברוח המקפיאה בחוץ שוב גדל. זו השגרה!