בית לחם, מת"ק עציון, יום א' 6.4.08, בוקר

 06.45 בית לחם - כבר בדרך אל המחסום, בעודנו עוברות בתוך קהל האנשים המתאסף בחוץ ומחכה לרכבי המעסיקים אנו מגלות שהבוקר היה יום טוב. חצי שעה לקח המעבר מבית לחם לירושלים.

"אבל כל יום צריך להיות ככה, לא פעם בחודש!"

אנחנו מסכימות עם הטענה ונכנסות פנימה.

  כפי שהתברר, התנועה המהירה החוצה התאפשרה הודות לפתיחתם של שלוש גלאי מתכות

בצד הפלסטיני וחמש עמדות בצד הישראלי כאשר רק באחת מהן המכשיר לבדיקת טביעות אצבעות.

הופתענו לגלות שיש שלושה גלאים מכיוון שמעולם לא שמענו על יותר משני גלאים פתוחים

ומכיוון שיום ראשון הוא היום העמוס ביותר במחסום הנחנו ששניים זה מה שיש. היום התברר שלא שניים וגם לא שלושה, אלה ארבעה גלאי מתכות יש בצד השני וכשרוצים אז יכולים.

 לקראת שבע וחצי כבר כמעט שלא נשארו אנשים בצד השני. עזבנו את המחסום במחשבה שגם שבע וחצי זה מאוחר מידי לפועלי בנין.

  08.15- במת"ק עציון פגשנו אישה מבית לחם שביקשה אישור לבקר לקראת החג. החייל במת"ק אמר לה שכדי לקבל אישור כזה עליה להוציא כרטיס מגנטי. בשביל כרטיס מגנטי צריך 130 ₪  שלא היו לה.הקשרנו למוקד ההומניטרי. ממתי צריך מגנטי בשביל לבקר במקומות הקדושים ? תתקשרי עוד עשר דקות. אחרי עשר דקות: תתקשרי עוד עשר דקות. נו, מה קורה? באמת, לא צריך מגנטי. אז למה מטעים את האנשים? החייל התבלבל  אנחנו מטפלות בכמה מנועי שב"כ שהגיעו לחפש אותנו וחוזרות הביתה לקראת עשר.