בית לחם, יום ה' 29.5.08, בוקר
בית לחם מעבר רחל:
היה יום איום ונורא. רק 4 עמדות פתוחות כאשר אנו מגיעות ב-06:00 ובמצב הזה יש לחץ, דוחק, צעקות וכו'. לאחראים למקום יש שני "פתרונות" למצב:
1. לסגור את המעבר מהצד הפלסטיני – כדי למנוע את הדוחק, כך שהמעבר מהצד השני היה סגור מ- 06:15 עד 07:15
2. להעביר סדרת חינוך ולסגור חלק מהעמדות כעונש כאשר הפלסטינים לא "מתנהגים טוב" – דהיינו לא עומדים בשורה ולא זזים אחורה, מה שבוודאי בלתי אפשרי כאשר יש מאחוריך לפחות 50 אנשים שדוחפים.
הענישה הקולקטיבית הזאת הייתה בהתחלה היוזמה של המשמר הפרטי, שחלק מאנשיו ממש גסים וברוטלים, ובהמשך גם חייל בעמדה 3, בשם יואב, החליט להיות יוזם: התמונה בלתי מתקבלת על הדעת: עשרות אנשים, רובם בשנות ה-40 שלהם, ממתינים, מיואשים וחסרי אונים, והחייל יואב, מדבר בטלפון עם חיוך על פניו. לא הייתה מצלמה
בידינו ובקשנו מאיש מצוות האקומנים לצלם. כמובן שזה גרם מהומה, כי אסור לצלם (האם זה נכון?). איש המשמר הפרטי רצה להוציא אותנו מהמתקן וסרבנו. אז בא קצין המשטרה שאחראי למעבר כדי להודיע לנו שאסור לצלם. על כל פנים, כעבור 5 דקות, ולאחר שהוסבר לנו שאין כוח אדם, עוד עמדה נפתחה. פלסטיני אחד, הראה לנו פצע ברגלו מבעיטה שקבל משומר מהמשמר הפרטי. בקשנו משומר נוסף שנראה אחראי על המקום לדבר עם מפקד המקום, אבל הוא כבר לא היה בהישג יד. כנראה שלבעיטה לפלסטיני אין אותה החשיבות כמו לתמונת המעבר! אנו עזבנו ב- 07:30 ועדיין היה לחץ נוראי במקום.