אל נשאש, בית לחם, מת"ק עציון, יום ד' 6.8.08, בוקר

היום הצטרף אלינו לסיור תייר מצרפת. זו לא פעם ראשונה שהוא כאן והוא מכיר ומוקיר את עבודתנו. הכל היה נעים, שפיר ומעניין עד שהגענו למעבר -רחל. המצב במקום היה מאד קשה והצענו לדניאל (האורח שלנו) לעבור לצד השני (מעבר לחומה) ולצלם עבורנו את מה שנעשה שם ולרחרח בין האנשים.הוא אכן עבר ואנחנו המתנו לו. הרבה זמן חלף ודניאל לא חזר. ברוב סכלותנו לא מסרנו לו מספר טלפון שלנו ולא סכמנו שעת פגישה. סופו של דבר החלטנו להמשיך לנסוע בידיעה שהאיש אינו טירון וימצא את דרכו חזרה. יום למחרת הוא התקשר עם רחל ואמר שהרגשתו הייתה קשה כשחזר ואנחנו ללא שם. וזה מובן. מעבר רחל: כל מה שנראה לנו בשבועות האחרונים כשינוי לטובה התברר אחיזת עיניים. דבר לא השתנה למעט מקום הלחץ. אכן יש סככה ומעבר תחום בין ברזלים (או גדר) אבל ברגע שנפתחים השערים אנשים קופצים ודוחקים כדי להקדים את כניסתם למעבר. החיילים עורכים לפלסטינים סדרות חינוך ומעכבבים אותם בהתאם לכוחם שניתן להם מימי צה"ל וכלי נשקם. וכך לעמדות הקדמיות באים האנשים בזרם איטי ביותר ובאולם שקט ושלווה. 

הפעם הכעס הופנה אלינו "מה אתן עושות בכלל" "שעתיים אנחנו עומדים והקבלן כבר נסע", ועוד...

כיוון שחיכינו זמן רב לאורחנו הצרפתי פסחנו על אל-נשאש.

נבי-יונס: היום נודע לנו שכל בוקר יש נוכחות של רכב צבאי ובדיקה קפדנית של כלי-רכב. הבדיקה היא בשעה 06:00  למשך כחצי שעה. מת"ק עציון: שוב אנשים רבים בפנים .היום חם והמזגן אינו פועל. החיילים במקום לא נותנים לאנשים לבוא למקום לפני 08:00 כיוון שכך הם ממתינים בכביש שעולה למת"ק. מישהו מביניהם לוקח יוזמה ורושם את האנשים לפי סדר הגעתם. בשעה 08:00 מופיע חייל מבטל את הרשימה ומכניס פנימה לפי קריטריונים שלו. זקנים חולים וכל היתר. זה טוב ויפה אך לאחרים אין התייחסות לתורן וההתמרמרות גדולה מאד. 

ולסיכום: כל התופעות הנ"ל אינן חדשות ואין שינוי. אנחנו מתוסכלות והפלסטינים כעוסים ובעיקר מושפלים.