בית לחם, יום ב' 8.12.08, אחה"צ

צופות: 
יעל י., רות א. (מדווחת)
08/12/2008
|
אחה"צ

 בית לחם,

 
14.00 – 16.30

וולאג'ה

 היות ואחת מאתנו לא הרגישה כל כך טוב, החלטנו לקצר הפעם ורק לערוך ביקור לכבוד חג הקורבן ל-א אחד מידידינו ה"כלואים" בוולאג'ה.  א היה בשעתו קבלן מצליח ומאד מקובל בירושלים, מזה כמה שנים אינו עובד. היא בעל משפחה גדולה שכמעט כולה מסתופפת תחת קורת אותו הגג. בית, שהוחל לפני כארבע שנים בהרחבתו, בכדי להכיל את כל ילדיו. לבד מהקומה הראשונה, הקיימת מזמן, לא הושלמה הבנייה של הקומות האחרות ונראה כי המשפחה חיה בצפיפות רבה. א לא היה בבית, הוא הלך לבקר את אחייניתו בבית ג'אלה ואנחנו התארחנו אצל אשתו, ארבעה בנים ובת. ושמחנו על ההזדמנות לשוחח עם הבנים, כולם דוברי עברית. גם הם עבדו בשעתו בירושלים, אחד חשמלאי בניין. גם להם אין אפשרות לצאת לעבודה בישראל רק פה ושם מזדמנת עבודה בשכר זעום בבית לחם וסביבותיה. "אין לאנשים כסף לשלם תמורת עבודה, הם עושים כמיטה יכולתם, אך אי אפשר לחיות מזה".

שלושה מן הבנים הגישו בקשה לקבלת ויזת הגירה קנדית.  א עצמו התחיל לעבד את אדמתו, קצת ירקות, מעט עצי פרי וכמה כוורות. הירקות והפירות לתצרוכת עצמית, הדבש נמכר בסביבה.  מדברי הבנים למדנו שכרגע אין פעילות אקטיבית לשינוי מעמדם של תושבי הכפר. עד לפני כשנה היו דיבורים על הריסת בתים שנבנו ללא אישורים (ומי היה נותן אישורים?). גם הדיונים בדבר שייכותו של הכפר לשטח ישראל ו/או לשטחי הכפר, אינם נערכים כעת. אחרי כשעה וחצי של ביקור, יצאנו לדרכנו והבטחנו לבקר בהקדם כאשר א יהיה.  בצאתנו, חזרנו וראינו כיצד הבנייה של שכונת הר גילה, מגיעה עד לבתים הקיצוניים של הכפר, כמעט משתלטת עליהם!