בית לחם, מת"ק עציון, יום ג' 25.11.08, אחה"צ

צופות: 
אורית י., רות א.
25/11/2008
|
אחה"צ

בית לחם

14.30 – 17.30 

מחסום 300, מת"קinfo-icon עציון 

שמענו על הילולה שהתקיימה יום קודם בסביבות מעבר רחל, דבר שמנע גישה למעבר, והחלטנו להתחיל שם בכדי לברר מה באמת קרה.  כדרכם, ישבו כמה מנהגי המיניבוסים על הגדר של המעבר וציפו לנוסעים. פנינו אליהם ואכן קיבלנו תשובה מפורטת לשאלתנו. "כל שנה, בדיוק בזמן הזה, יש הילולה הקשורה ברחל אמנו (כך כינה אותה גם הנהג הערבי). ובאמת לא ניתן היה להתקרב למחסום, הפועלים הוכרחו לנסוע למעברים אחרים". לדבריו לקחו אותם המיניבוסים דרך כביש המנהרות למעבר בית ג'אלה.
  החלטנו להיכנס למעבר על אף השעה המוקדמת ומיעוט העוברים, ולא הצטערנו על שעשינו זאת. שמנו לב שאחד הפלשתינאים היה צריך להתכופף בצורה מופרזת (כמעט להתקפל) בכדי לדבר עם החייל שבחלון הראשון. כשהצצנו בחלון הבנו את הסיבה לתנוחה כל כך לא נוחה של הפלשתיני; החייל כמעט שכב בכיסאו, רגליו מורמות ומונחות על השולחן וזאת תוך כדי דיבור בטלפון. כך ראו אותו העוברים על פניו וכך, אם היה להם צורך, היו צריכים לפנות אליו. המראה היה כל כך דוחה שלא יכולנו שלא להעיר לו על היותו משרת ציבור וכי תנוחתו אינה לכבוד למה שהוא מייצג. תגובתו הייתה כמובן מזלזלת.

החיילת שישבה בעמדה השכנה ולעסה מסטיק, צעקה לעברנו שנפסיק להתערב בעבודתם. אחרי שהחייל גם הודיע לאחד העוברים כי יש מחר סגרinfo-icon (בגלל הבחירות המוניציפאליות). החלטנו להתקשר לרוני, מפקד המחסום, הן בכדי לברר את קיומו של הסגר והן בכדי להביע את מורת רוחנו ממה שראינו. רוני, לא רק ששמע את שאמרנו אלא יצא מיידית (תוך כדי השיחה עמנו). ראשית התרעם רוני על שהחייל הוליך שולל כמה אנשים היות ולא אמור להיות סגר ביום הבחירות, שנית הזמין מיד את מפקד המשטרה הצבאית שבמקום, סיפר לו מה ששמע מאתנו ודרש ממנו כי יעניש את החיילים שבחלונות!  המשכנו בדרכנו למת"ק, מגרש החניה במקום היה מלא. באולם היו כ- 50 איש, חלקם ישבו וחלקם עמדו מסביב לקרוסלות, עוד כעשרה אנשים היו בחוץ. כולם היו ממורמרים ומתוסכלים וחזרו על הסיפורים של השבועות הקודמים: הם באו בשלוש בבוקר, זו הפעם השלישית או הרביעית (רק בימי שני, כמובן) ושוב לא קיבלו מספר ויצטרכו לשוב בשבוע הבא. התלונות על שרירותיות חלוקת המספרים, על העדפה של נשים ללא הצדקה, על אובדן של ימי עבודה למשך שבועות ועל ההתנהלות האטית להכעיס במת"ק עצמו.   

ליד הקרוסלות התגודדו בעיקר בעלי המספרים. מספר 16 עדיין לא נכנס והשעה הייתה 15.30. מסתבר שהוכנסו 30 אנשים שהוכיחו כי היו בשבוע שעבר ונשים ללא מספרים. איש צעיר שסיפר כי בנו בן התשע חולה וזקוק לטיפולים בבית החולים אוגוסטה ויקטוריה מדי שבוע, כבר חודש לא מצליח להיכנס למת"ק בכדי לקבל אישור.
  אחרי שהות של חצי שעה, כאשר נוכחנו שמאומה לא קורה, התקשרנו לנבואני. מסתבר שלא היה במקום אלא ברמאללה. בכל זאת שטחנו את המצוקה בפניו וביקשנו שינסה לעזור גם מרחוק וישלח אחד מקציני המת"ק לאולם. כשאמרנו לו שיש עשרות אנשים בתור אמר: "הייתן צריכות להיות בבוקר, אז היו מאות אנשים סימן שאנחנו עושים עבודה טובה" האם באמת טופלו מאות אנשים או שמרבית הקהל של הבוקר התייאש והלך? על פי דברי כל הנוכחים לא נכנסו יותר מ- 40 איש במהלך היום כולו. בקשתנו כנראה שנענתה וכעבור דקות ספורות יצא סגן טדסה, מלווה בסגן משנה דובר ערביתinfo-icon והכניס באחת את כל בעלי המספרים (כחמישים איש). כן נענה לבקשתנו והתייחס אל האב שלא היה בעל מספר, והנחה אותו בכל אשר עליו לעשות.אמרנו תודה לטדסה אבל שוב שאלנו את עצמנו, בפעם המי יודע כמה, איך זה שבשעה האחרונה של תפקוד המת"ק הוא מטפל באותה כמות של אנשים כפי שעשה בכל שעות היום? ועוד, למה לא ניתן לטפל בצורה יותר יעילה ואנושית בכל הפונים?