בית לחם, יום ה' 13.8.09, אחה"צ

צופות: 
יעל י., רות א., אילנה ד. (מדווחת)
13/08/2009
|
אחה"צ

 15.00 – 18.30

וולאג'ה

 זמן רב לא ביקרנו את ידידנו א' ואת משפחתו, והיות ורצינו גם לראות את התקדמות הבנייה בהר גילה, החלטנו להקדיש את כל המשמרת לוולאג'ה. מחסום בעין יעל צריך לעבור 'סלאלום' אמיתי בין גדרות שהוצבו בו. יש הרבה חיילים במחסום אך אין מאבטחים מחברות שמירה. תושבי וולאג'ה פינו את חסימות העפר בדרך לכרמיזן והצבא לא מטריד אותם בעניין זה. הבתים החדשים בהר גילה מטילים את צילם על וולאג'ה והחנק עוד יגדל כשתיבנה השכונה הירושלמית החדשה בעין יעל.  ידידנו א' שמח מאד לבואנו, בין השאר כי היה זקוק לאוורור של תסכוליו לאוזניים כרויות כשלנו. כלפי חוץ העניינים נראים סבירים; חדר האורחים והמבואה לבית סוידו ("היה לנו מעט כסף והחלטנו שראוי שנהנה כל עוד יש לנו עדיין בית"). הישיבה בחדר הצבוע שחלונותיו משקיפים על המטעים ועל הרי יהודה הייתה נעימה מאד. הוגשו לנו ענבים, תאנים וסברס מהגינה המושקה במימי באר שבשטח. לוולאג'ה יש מזל, הכפר מקבל מיםinfo-icon מהצינור להר גילה. בבית לחם ובבית ג'אלה אין כמעט מים זורמים ולתושבים אין מספיק כסף בכדי לשלם עבור מיכלי המים המגיעים במשאיות. בדרך לא' ראינו כמה ערמות של חצץ לצד הכביש הצר בכפר.

התברר שהאו"ם משלם משכורות מינימום לכמה מובטלים מהכפר בכדי להרחיב את הכביש.  לכל התושבים של וולאג'ה יש כרטיסים מגנטיים אך אין להם אישורי מעבר לישראל לצורכי עבודה. ברשות אין כמעט עבודה והשכר זעום. בנו של א' שהוא חשמלאי מרוויח כ- 100 ₪ ליום עבודה והבן השני שהוא שרברב, רק 89 ₪. בן אחר שלו אינו עובד. הוא היה שישה חודשים במעצר ובחקירות במגרש הרוסים וסובל עד היום מנכות כתוצאה מכך.   א' וכמה מילדיו עובדים בגן הירק שלהם ומוכרים את תוצרתם בגדה במחיר שאינו מכסה את העבודה המושקעת. גם הכוורות אותן קנה בכסף רב אינן מקיימות את הציפיות מהן. העדר פרחים בשל הבצורת וציפורים הטורפות את הדבורים במעופן גורם לתנובה דלה ביותר.עד היום לא קיבלה המשפחה תשובה על הבקשה שהגישו לפני כשנתיים עבור הצעירים לקבלת אשרות הגירה לקנדה.  על אף הקשיים, ובעקבות הכנסה קטנה מהעבודה, יצאו שלושה בנים לטיול של שבועיים בירדן. הם לא סיפרו לא' על הנסיעה והדבר נודע לו רק כשהמונית באה לאסוף אותם בדרכם לגשר אלנבי. הם גם סירבו להזמנת אחיו של א' החי בקרבת עמאן. כל שהם רוצים הוא לטרוק את הדלת על בעיותיהם לתקופה קצרה.

  לאותם תושבי וולאג'ה שהגישו בקשות לקבלת תעודות זהות כחולות, ניתן אישור לעבור דרך מחסום עין יעל ולעבוד בישראל. מצבם של אלה טוב משל א' ומשפחתו אך האישור היה מוגבל לשלושה חודשים והחלטת הבג"ץ בעניינם עדיין לא ניתנה.  לעבד, המוכר ירקות ליד המחסום, יש שם רע בפי כל תושבי וולאג'ה. לדברי א' הוא חשוד במעשי פלילים בעבר ובכפר לא מעוניינים בשום קשר עמו.   

א' רואה את העתיד באור אפל מאד, אם לא יקרה אסון כלשהו, שום דבר לא ישתנה. כל הוא גם רואה את הפוליטיקה העולמית. לדבריו אובמה חלש מדי, אפילו את הפסקת הבנייה בהתנחלויות לא הצליח להשיג. הוא אינו דואג לעצמו, אבל ילדיו ונכדיו, אם לא יצטרפו לקיצוניים, יסבלו.  א' הוא איש חכם והיה נעים (ועצוב) לבלות אתו, לשתות מים קרים, קפה ערבי משכר ותה בעקבותיו כשמראה הבוסתן שלו מול העיניים.הוא לא נתן לנו לעזוב מבלי שצייד אותנו בתוצרת מגינתו, סירובינו לא התקבלו! 

בדרך חזרה היה תור במחסום בגלל בדיקה מדוקדקת בתא המטען של אחת המכוניות. רק המתנחלים צפרו!