בית לחם, יום א' 4.4.10, בוקר

צופות: 
סילביה פ', עפרה ב,' חנה א' (מדווחת ומצלמת)
04/04/2010
|
בוקר

בביקור חטוף במחסום 300, מחסום בית לחם, שם נערכת תצפית על ידנו באופן קבוע בימי ראשון, למדנו שהמחסום היה סגור סגירה הרמטית מיום א' 28.3.10 אחרי הצהרים ליום ה' 1.4.10 אחרי הצהרים. וכל כך למה? כי ביום א' בבוקר, Palm Sunday  לפי המסורת הנוצרית, העזה תהלוכה של תושבי בית לחם לצעוד לכוון ירושלים ולמחות על מעוט היתרים שקיבלו התושבים הנוצרים השנה כדי להגיע למקומות הקדושים בירושלים.

התהלוכה נעצרה מיוזמתה כ-200 מטר מהמחסום,  נאמו כמה נאומים, והחלה לעשות את דרכה חזרה לבית לחם כאשר הותקפה בכוחות משטרה. השוטרים עצרו 15 מהצועדים, 5 ישראלים וזרים ו-10 פלסטינים, ביניהם אנשים בכירים ברשות הפלסטינית. הישראלים והזרים שוחררו בו ביום. הפלסטינים הוחזקו במעצר במחנה עופר חמישה ימים ועוררו מחאה קשה מסביב למתקן המעצר. עצורים אלה שוחררו בתום חמשת הימים לאחר שהשופט נזף במשטרה על מעצרי שווא כאלה.

בנוסף למתקפה על הצועדים והמעצרים, נענשה העיר בית לחם והנוצרים שבה על ידי סגירה הרמטית של המחסום. דבר סגירת המחסום לא פורסם בכלי התקשורת. המחסום הוא מעבר בינלאומי. הוא משמש בימי הסגר למעבר תיירים מבית לחם ואליה, למעבר התושבים הנוצרים שקיבלו היתרים להגיע לירושלים בימי חגם - חג הפסחא, למעבר חולים וצוותים רפואיים. שמענו על סגירת המחסום ביום א' מאימא הלוקחת את תינוקה לדיאליזה בבית החולים. היא נאלצה לעשות עקוף ולצאת דרך מחסום המנהרות כי אי אפשר להפסיק דיאליזה לתינוק.

בנוסף לביקור החטוף במחסום עשינו הפעם משהו לא שגרתי: ערכנו ביקור אצל אנואר (השם שמור במערכת) הגר באזור בית לחם בכפר קטן ויפה. אנואר עומד לעתור לביהמ"ש על מנת להסיר את המניעה הביטחונית שלו. מניעה זאת מונעת ממנו לקבל אישור עבודה בישראל ובהתנחלויות.

והנה סיפורו:

אנואר הוא כמעט בן 50, נשוי ואב ל-7 ילדים בני 10 עד 26. כל משפחתו גרה בדירה בת כמה חדרים בצפיפות רבה. הבן הבכור נשוי ואב ל-2. גם משפחה זאת גרה בדירה, שם יש להם חדר אחד לעצמם. ההורים הקשישים של אנואר יחד עם אחות אחת לא נשואה ושני אחים בשנות ה-20 גרים ביחידת דיור קטנה באותו בית. אנואר הוא בנם הבכור. המצב הכלכלי הוא קשה ביותר כי אנואר הוא המפרנס היחידי של כל המשפחה המורחבת הזאת המונה 15 אנשים ושני ילדים קטנים.

אנואר עבד בבנייה בישראל ובהתנחלויות כ-25 שנה, תמיד באישור. הוא אדם מוכשר, מדבר טוב עברית ובנה בעצמו את הבית בו הוא ומשפחתו מתגוררים, בית נאה אך לחלוטין לא מספיק למספר האנשים המתגוררים בו. הוא עבד כ-10 שנים בהתנחלות. בדצמבר 2006 הוא הוכרז כמנוע שב"כ. לפני פחות משנה, בשנת 2009, הוחזרו לו האישורים אולם בתחילת 2010 הוגדר שוב כמנוע ביטחוני והנפקת האישורים הופסקה. גם הבן הנשוי עבד אתו בהתנחלות, אך מאחר והוא עדיין מתלמד אצל אביו, גם הוא הפסיק לעבוד בעקבות פרשת המניעה הביטחונית של אביו.

כל האפשרויות להתפרנס נשללו ממנו היות ובגדה המערבית עצמה כמעט אין עבודה ויש שם אבטלה איומה. משכורתו הספיקה בקושי לפרנסתו, אולם מאז שאין לו הכנסה המצב הולך ומדרדר. לאנואר חובות גדולים: למכולת, לחברת החשמל, לרשות המים ועוד. שניים מילדיו לומדים כעת באוניברסיטה והילדים הקטנים בבית הספר. לאלה גם לאלה דרושים סכומים מכובדים לספרים, כלי כתיבה ודמי לימוד, הוצאות נסיעה, אוכל וכו'. אנואר מאד חושש מהזמן בו לא יוכל לספק לילדיו את ההשכלה המגיעה להם עקב חוסר העבודה הנכפית עליו. דווקא הקבלנים אתם עבד בעבר מחכים לשובו לעבודה בכיליון עיניים אך הרשויות לא מאפשרות זאת. סיפור עגום, קשה.

המשפחה המורחבת של אנואר במצב לא יותר טוב. אח אחד, בן 36 ואב ל-7, מתפרנס בדוחק כפועל במפעל אבן פלסטיני. מצב בריאותו אינו טוב והוא זקוק לטיפולים רפואיים; אח אחר, בן 34 ואב ל-7, עובד בעבודות מזדמנות בכפר – בימים טובים מביא 50 ₪ הביתה; עוד אח, בן 28 ואב ל-2, עבד בעבר בהתנחלויות אך היום גם הוא מתפרנס מעבודות מזדמנות; שני האחים הצעירים רווקים בני 25 ו-22 מתגוררים עם ההורים ומנסים לעבד את חלקת האדמה הקטנה של המשפחה, כ-10 דונם מחוץ לכפר אולם אינם מצליחים להתפרנס מעבודה זו.

עכשיו מאיים עליהם אסון נוסף: בחודשים האחרונים התחילו בבניית גדר סמוך, אבל לא סמוך ביותר, לקצה המזרחי של אפרת. עבודות סלילת כביש המקיף את אפרת ממזרח הושלמו. כביש זה הוא חלק ממערכת מכשול ההפרדה. לאחר סלילת הכביש, על שטח פלסטיני, תיבנה הגדר. (בתמונה מימין: הכביש שיהווה חלק ממכשול ההפרדה. על ראש הגבעה, משמאל, אפרת. בין הכביש לבין אפרת, מטע פלסטיני.)

במחקר המקיף של "בצלם" מ-2002 - "גזל הקרקעות", על השפעותיהן של התנחלויות הגדה המערבית, נאמר ביחס לגוש עציון:

"מבחינת השלכותיו של גוש זה על האוכלוסייה הפלסטינית, ניתן להצביע על כמה מהתופעות הבולטות שקיימות באזורים האחרים, החל מחסימת ההתפתחות האורבנית וכלה בהגבלת חופש התנועה. תחום השיפוט של ההתנחלות אפרת משתרע בצורה אלכסונית לכיוון צפון-מזרח על פני שטח של כ-6,500 דונמים. שטח זה חופף לגבול הדרומי של שטח A באזור בית-לחם ... כמעט לכל אורכו ומונע לחלוטין את התפתחותו לכיוון זה. ... בדומה להתנחלויות ברצועת הגבעות המערביות, ההתנחלויות שבגוש זה מפרידות בין הכפרים והעיירות שבאזור בית-לחם, וביניהם לבין העיר חברון וסביבותיה. חלק מההתנחלויות באזור זה הוקמו משני צידיו של כביש 60 ויוצרות גוש החולש על קטע רחב ממנו. כתוצאה מכך, מטיל צה"ל הגבלות נרחבות על חופש התנועה של הפלסטינים, כפי שהוא נוהג באזורי ההתנחלויות שברצועת ההר".

לאורך הכביש שבו נסענו ישנה גדר תיל פרימיטיבית. כאשר מגיעים למקום בו מסתיים כביש המכשול, ישנו שער – גם פשוט מאד. לאחר השער רואים את שטחי החקלאות הפלסטינית שייכלאו ממערבה של הגדר. בשטח זה חלקת האדמה הקטנה של המשפחה. עם השלמת הגדר יהיה קשה אם לא בלתי אפשרי לאחים של אנואר להגיע לחלקה ולעבד אותה והבכייה גדולה.
זה גורלה של משפחה אחת – חזקה בכשרונות ויכולות -  בשטח הכבוש בגדה המערבית: אין אישורי עבודה - מדוע? איש אינו מבין - ומעט האדמה שעוד נשארה למשפחה להתפרנס ממנה עומדת להיעלם להם. בכייה גדולה שאף אחד לא שם לבו אליה. ובאמת למי זה אכפת?

בתמונה מימין
:
על השטח החום כרם ענבים מעובד למופת ושם האדמה של משפחתו של אנואר. שטח זה יישאר ממערב לגדר. השלט מצביע על כניסה ל"פארק תעשייה עציון", גם בנוי על קרקע שהופקעה מפלסטינים.