קלנדיה, יום א' 25.4.10, בוקר

צופות: 
רבקה ב., רוני פ., רותי ר.
25/04/2010
|
בוקר

 05:30  קלנדיה  התור משתרך עד עמדת הקפה אך הוא מתקדם במהירות.
בשלש הקרוסלות תנועה פנימה והחיילת מכניסה אנשים בקצב מהיר. כך עשתה גם החיילת שהחליפה אותה.
הקצין שבא ללוות את החיילת המחליפה לא ענה ל"שלום" שרוני אמרה לו מספר פעמים, ואף הדגיש כשעזב את המשטח הסטרילי, שהוא לא מדבר איתנו.
התור המשיך להתמלא, ולהתרוקן, על פתיחת המעבר ההומניטארי לא היה מה לדבר, הילדות הקטנות, התינוקות, הנשים הזקנות, החולים, עומדים דחוסים בין הגדרות, וככה זה.
אדם אחד פנה אלי: זה זמני, הגלגל יסתובב, הגלגל יסתובב, אמר בשנאה.
 
בהמשך למשמרת הלכנו להצטרף ל"שלום עכשיו" בהפגנת הימין בסילואן. לא הצלחנו להגיע אך צפינו במתחולל בקצה הכפר הקרוב לאבו-תור.
כעשרים שוטרים עם מגינים ניסו להשתלט על נערים מהכפר, חלקם בפנים מכוסות, שזרקו עליהם אבנים. הייתה שם תקשורת מרובה שנוכחותה ליבתה את ההתקפה. היו שם גם ג'יפים ושוטרים על סוסים. 
המשטרה התנהגה באיפוק, הזהירה, וחזרה והזהירה, לפני שירו על זורקי האבנים ונתנו הוראות לא לירות סתם. הרחנו גז מדמיע מרחוק ומעט.  איזה מראה נורא, כמה מייאש.
המפגינים בסופו של דבר לא הצליחו לעבור בכביש הראשי של הכפר, והמהומה שקטה די מהר.