מת"ק עציון, יום ב' 26.4.10, אחה"צ

מת"ק עציון: הגענו קצת אחרי 14:00.  לא היו הרבה אנשים בהמתנה למרות שהמחשבים נפלו היום שוב, והיה קשה להשיג אינפורמציה.החייל שעל החלון לא היה נוכח כל הזמן – והיו בעיות של שמע ותקשורת בין הבאים לבין החיל.איש השב"כ הופיע בחלון ואמר לחיילים לא לדבר איתנו . הוא דאג שאשמע את זה.  היו שני ממתינים לשב"כ. אחד זומן לחקירה היום ב12:00- הגיע ב10:00- והתקבל ב-14:30 רק כדי לקבל את הת"ז שלו בחזרה ולקבל זימון חדש למחרתיים.   נציג השב"כ בחור צעיר טוב למראה לא מדבר איתנו, הוא חונך לא לתקשר לא להתייחס לאנושי. הצעיר הפלסטיני יצא כועס מאוד – עכבו אותו 4 שעות על גשר אלנבי וזימנו אותו לשב"כ ועכשיו שוב. מה רוצים ממנו.  היו 4 מקרים רפואיים:

1-       מרכז פרס לשלום טיפל בניתוח שיקומי שיתקיים מחר , דאג לאישורים טבל הם הונפקו בבית לחם ולא בחברון, נוצר סבך בירוקרטי כי בבית אל רשמו הערה ולא דיווחו על האישור בבית לחם ולכן הם לא רשאים להנפיק האישור. שיחה עם בית אל פתר את הבעיה והאישה קבלה אישור ב-16:30. הבעל לא קיבל אישור, א', כי לא הייתה בקשה בשבילו, ב', כי הוא מנוע ושלישית האח של האישה ליווה אותה ואמר לדני, שבא לראותנו, שהעיקר שיהיה אישור לאישה והוא כבר ילווה אותה לבית החולים והוא ירושלמי ולא צריך שום אישור להיכנס לבית חולים.

2-       איש יחסית צעיר התלונן על כך שבתו עברה ניתוח לב פתוח ביום חמישי והוא לא הורשה להיות בבית החולים יחד עם אשתו ועם הילדה. הילדה נולדה עם מום בלב מורכב והמת"ק לא הבין למה התינוקת בת ה- 7 חדשים זקוקה ל11- ניתוחים. מאחר ומדובר במקרה מאוד מצער, אני מתכוונת לחקור את פרטיו, ובמידת הצורך לכתוב מכתב לגורמים.

3-       זוג הגיע, שוב ילדה הזקוקה לניתוח לב פתוח. הזוג טען שאתמול סרבו לבקשה, אז היום הגיעו שוב, על פי המת"ק לא היה שום סירוב שני ההורים אינן מנועי כניסה בטחוניים ולא הייתה שום סיבה לסרב לבקשה.

  4-     הגיע בחור צעיר עם מסכה על הפנים שאמר שלא נתנו לו לעבור במעבר כי יש בעיה בקריאת
טביעת האצבעות שלו. ובגלל בעיית המחשבים לקח זמן לעדכן.  בסוף כולם עברו ואמרו תודה. 

והערה אישית לסיום: חשבתי שהבירוקרטיה נסגרה ונחתמה  בכללים ידועים, ואין מקום להתערבות שלנו. 8 שנים שאני במחסוםווטש ולא חשבתי שאחרי כל כך הרבה זמן עוד אתקל במקרים בהם לא מתירים לאב להיות עם בתו או בנו בבית חולים. ועוד במחלקת כירורגית לב ילדים. חשבתי גם על אותם קצינים, קצינות חיילים וחיילות ששולחים או מונעים מאנשים להיות עם קרוביהם בבתי חולים או בעת חוליים – איך הייתי אני מרגישה אם מישהו היה מונע ממני להיות עם קרובי לתמוך בהם בשעת מצוקה? ואיך הייתי מגיבה? מה הייתי עושה?