ג'בע (ליל), חיזמה, עטרות, קלנדיה, יום ב' 26.4.10, אחה"צ
15:30 - עטרות: עברנו בעטרות בדרך לקלנדיה. כבר בשעה זו התור השתרך עד לסיבוב בדרך. חיילי משמר הגבול בדקו סלקטיבית את ניירות הנהגים.
15:45 - קלנדיה: לא היו עיכובים בכניסה הדרומית למחסום הרכבים. ראינו שאמבולנס ישראלי ממתין במגרש האוטובוסים, ונתניה ירדה לראות מה קורה.
במחסום הולכי הרגל, שלושת המעברים הפעילים היו מלאים וקרוסלת הכניסה מהסככה הצפונית הייתה נעולה. נעמדתי בתור והמתנתי יחד עם כולם. הפעם החייל בבודקה לא דיבר בטלפון וגם לא הקשיב ל-MP3 שלו, אלא נראה קשוב למתרחש. אולם גם כשהתרוקנו המעברים הפנימיים הוא לא פתח את הקרוסלה. טלפנתי לחמ"ל, וכשזה לא עזר, גם ליחידת המעברים (שטרקו את הטלפון כשהבינו שמדברת אתם נציגת MW). שום דבר לא השפיע וההמתנה ארכה 25 דקות ללא כל סיבה. פתאום, ב-4:20, החייל פתח את הקרוסלה וכולם נכנסו פנימה. מעבר מס' 4 היה ריק לגמרי, אך סירבו לתת לי לעבור ואמרו שתור זה הוא רק לגברים. שלחתי להם כמה. נעמדתי בתור מס' 3. לקח חצי שעה לעבור במחסום.
בינתיים האמבולנס (מחבל לכיש) המשיך להמתין. אמרו לנו שהוא כבר עומד שם 3 שעות. הצענו לצוות (יהודים שניהם) את עזרתנו אבל הם לא היו מוכנים לשתף אתנו פעולה ולתת לנו את המידע הדרוש כדי להתקשר בקשר לתיאומים (המשובשים לכאורה).
בכניסה הדרומית למחסום, ניגש אלינו בחור צעיר מבית פוריק כדי להגיד תודה לנשות MW שעזרו לו להעביר את בתו לניתוח לב בירושלים ולהסדיר לו כניסה לישראל ללוות אותה. הניתוח עבר בהצלחה והבת מתאוששת, אינשאללה.
16:20: נשמעת סירנה ומתקרב אמבולנס מרמאללה, שממתין 10 דקות במחסום עד שהוא מגיע לרחבת האוטובוסים - אבל לא זה האמבולנס המיוחל. הוא מעביר ילדה כבת , 3-4, יפהפייה מבוהלת קטנה המלווה באביה, לאמבולנס שני שמגיע מירושלים. מתברר שהאמבולנס שממתין כבר 3.5 שעות מחכה לבואו של חולה מירדן. עכשיו רואים מרחוק שאמבולנס נוסף הגיע למחסום מכיוון רמאללה אך לא מצליח לעבור ומוחזר לאחור להמתין בכיכר הצפונית. נתניה ניגשת לראות אם אפשר לעזור.
17:00: סוף סוף התיאום מצליח והאמבולנס מגיע לרחבת האוטובוסים. החולה הוא בחור פלשתיני שעבר ניתוח בירדן ומוחזר כעת לביתו בעזה. הוא ואביו, שליווה אותו, הביאו עמם הרבה מזוודות וצוות האמבולנס הישראלי מסרבים לקחת את הכבודה, שכבר פורק ונבדק על הכביש ליד האמבולנס. ניסינו להסביר לצוות שבטח לא נשאר להם כסף לשלוח את המזוודות במונית (כפי שהציע הנהג) ושאת כל הכסף הוציאו על מתנות למשפחה בעזה (איפה שאין כלום). בסוף התרצו ודחסו את הכל פנימה ויצאו לדרך.
17:10: חזרנו לסככה הצפונית. הקרוסלה נעולה והתור בסככה ארוך. אבל בדיוק אז החייל מסיים את משמרתו וכשהוא יוצא, הוא פותח את הקרוסלה. התור נעלם ונבלע לתוך המחסום ונראה שהעניינים מסתדרים.
17:20: עזבנו את קלנדיה לחזור לירושלים. בדרך עברנו את ליל/ג'בע, שם לא היה תור בכלל, ובחיזמה, שם התור זז מהר.