חיזמה, עטרות, קלנדיה, יום א' 4.4.10, אחה"צ

  מחסומי המעטפת - (תיעוד הסגר במחסומים הסובבים את ירושלים שמצפון)

עכבר אחד בישר את מגפת הדבר בעיר אוראן....

מחסום ביתוניה: "מחסום מטענים": מכל מחוז רמאללה, דרכו בלבד עוברות משאיות טעונות בדרכן מפלסטין לישראל. רק פה יש מכשור לבדיקתן.

"בגלל החג, לא בגלל הסגר המחסום סגור", אמר מפקדם של החיילים במקום.

מחסום עופר: (על אם הדרך בכביש 443) ראשית בנייתו של מחסום: מגורונים אחדים, ציוד כבד ודגל בלתי מזוהה בצומת שמול כלא עופר- בו מצוי גם בית משפט צבאי ובחדריו נערכות חקירות השב"כ.

שומר המתחם סיפר שמיד לאחר החג, כבר ביום שלישי, יעבדו במקום "מסביב לשעון" כדי לעמוד בלוח הזמנים שהוקצב למערכת הביטחון לפי פסיקת בג"צ המורה לפתוח את כביש 443 לנסיעת פלסטינים.

אם וכאשר תבוצע בפועל הוראת בג"צ, מחסום זה יחליף את מחסום עטרות.

מחסום עטרות: "הסגר מוחלט", השיב לשאלתנו שוטר מג"ב המופקד על בדיקות העוברים במחסום כשהוא תר אחר שב"חים.

איזור התעשייה עטרות פועל בחול המועד ללא אלפי הפועלים הפלסטינים, הנחים מאונס וימשיכו לנוח גם במועדי ישראל הקרובים.

מחסום קלנדיה: כמשל לקלנדיה:"...בלי יונים, בלי עצים ובלי גנים...אינך שומע פה לא משק כנפיים ולא רשרוש עלים." (הדבר/א. קאמי)  עכבר אחד בישר את מגפת הדבר בעיר אוראן.... 
 ובערב החג השני, כשבשל הסגר רק מיעוטם של הפלסטינים (תושבימזרח ירושלים בלבד) מורשים לעבור במחסום, כשבמשך דקות ארוכות אין רגל אדם פוקדת את סככת ההמתנה, בשעה זו יצאה מחורה חולדה.  -דומה שכאן המגפה בעיצומה, יהיה שמה אשר יהיה.

-במחסום הרכבים : תינוק שלבו פגום הועבר בחברת אמו מאמבולנס שעשה את הדרך משכם, אל מקבילו ממזרח ירושלים בדרכו לטיפול בביה"ח מוקסד בנוהל גב-אל-גב.

על פי כללי הכיבוש רק אדם אחד רשאי ללוות חולה תושב השטחים למקום אשפוזו במז. ירושלים, לשבת ליד מיטתו ולסעוד אותו. מהיות אישה מזוהה בעיני מנגנון נותני האישורים כפחות מסוכנת מגבר, במרבית (אם לא בכול) המקרים נשים מתלוות לחולים.  כך אמו הצעירה של אותו התינוק, תשב לבדה צמודה למטת ילדה, בסביבה זרה, רחוקה מביתה ומשפחתה, בלא שיהא מי שיחליף אותה לשם מנוחה, עם מי להחליף דברים ולהתחלק בקושי הנפשי והפיזי הצפוי לה ולילדה עד תום תקופת אשפוזו.   

- כלב אזרחי שסיים את משמרתו הוביל אזרח על שתיים לרכב שהסיע את השניים מהמקום.

- אישה בעלת ת.ז. ירושלמית, שביתה צמוד לחומת ההפרדה מצדה ה"לא נכון", סיפרה על שיגרת ההסעות שהיא מנהלת כדי להביא את ילדיה בעוד מועד לבית ספרם שבעיר העתיקה: כדי שיספיקו להגיע במועד (בשעה 8.00), היא מעירה אותם בכל יום בשעה 5.30 - טרם זריחת השמש, ויוצאת לדרך בשעה 6.00.

- על התנהלות המחסום בשעות שקדמו לבואנו אמר מכר:"היום החיילים כמו אין במחסום חיילים" וסיפר שלמרות שהגיעו המוני מאמינים נוצרים, אפשרו להם לעבור בקלות, ללא בעיות, ולא כפי שהיה בימות השבוע החולף.

מחסום חיזמה: כשכבר חשבנו שחצינו את מחסום המעטפת האחרון בנתיב שהקצנו לעצמנו לאותו היום, באה המציאות וטפחה על פנינו: זוהינו כאויבות ע"י חיילת יחידת המעברים. זו פקדה על שוטר מג"ב לקחת מאתנו את התעודות לבדיקה ועלינו צוותה לחנות את הרכב בצד הדרך:"אתה יודע מי הן? - נשות ווטש!" צעקה לעבר השוטר בקול המביע תיעוב וחלחלה, ומיד החלה בהצגת כוח ושליטה כלפי חבריה למשמרת ועל חשבוננו. בדיקת תעודות הזהות שלנו התמשכה שלא במקרה ולשמחת לבם הגלויה של בעלי ובעלות הרובים, שוטר מג"ב ציין שהוא המפקד במקום, אך בפועל החיילת (בדרגת סמל) הייתה הפוסקת העליונה: היא  השתלטה והשליטה מרותה על כול הנוכחים, כמו מנסה להוכיח שהיא יותר גבר מגבר, צועקת חזק מהם, קשה ונוקשה יותר מכל חייל וקצין, פוקדת על כולם וכולם סרים למרותה.

אולי כך רואות החיילות היום את מימוש המושגים  "פמיניזם" ו"שוויון בין המינים"?

בשל העיכוב הזדמן לנו בפעם הראשונה להיווכח בדרך פעולת המחסום (שעיקר העוברים בו הם מתנחלים):

בצמוד לעמדת החיילים ישנה מובלעת בכביש, לשם מופנים רכבים שפני נוסעיהם מזוהים כפלסטינים וניירותיהם נבדקים. מתנחלים, לא רק שאינם נבדקים, אלא לרשותם ולשימושם הוצב בשטח המחסום לוח מודעות מטעם המועצה המקומית מטה בנימין.