גוכיה, חמרה, תיאסיר, יום ג' 30.3.10, אחה"צ

צופות: 
דפנה ב., סוזן ל. וטל ה. (צילום ודיווח)
30/03/2010
|
אחה"צ

בפרפראזה קלה על השיר הבית"רי הנושן:
שתי גדות לה לגדה - זו שלנו, זו גם כן...

בכביש המהיר מירושלים לעבר ים המלח דרך מעלה אדומים, בצד חומת הפרדה, אספלט חלק ומכוניות ישראליות דוהרות, בוקר חג שקט, פתחנו את המשמרת שהחלה עם הצצה בקצה הצפוני של ים המלח, עלתה לאורך הבקעה ושבנו אחרי המחסומים והתלוליות והתעלות שבדרך להבין – בפעם ה-X איך בקלות בלתי נסבלת ואכזרית כל כך, בשקט בשקט, אם מצדה המערבי של הגדה המערבית היא חסומה מן העולם על ידי ישראל, הנה מצדה המזרחי גם כן משתרעת בקעת הירדן שכבר חוסמת אותה גם היא מן העולם על ידי ישראל. 

מחסום בית הערבה 12:00

שוטר כחול וחייל בודד מפעילים מחסום קטן, שאלמלא כמה בטונאדות מבוישות היה נראה כמחסום פתע עם שני פלסטיקים אדומים בצומת בית הערבה. בבואנו הם בודקים בדיוק רכב פלסטיני הנוסע בכיוון ים המלח. ודקה לאחר מכן קיפלו את המחסום ולשאלתנו מאיזו שעה הם כבר כאן, ענה השוטר "זה לא לעניין. אני מסיים את העבודה שלי מתי ואיך שבא לי".

המשכנו לכביש בואכה ים המלח, בצד מבנים מטים לנפול מימי מפעל האשלג ההסטורי, מחנה צבאי קטן ומבנה מרכזי מגודר ומשולט "מבנה מסוכן" מעוטר בכתובות חיילים שבוזים.
חסימת הכניסה הראשית ליריחו

בהמשך הכיוון ליריחו, מול הכניסה להתנחלות ורד יריחו שלט אדום מזהיר מפני כניסה לשטח הרשות, אבל מחסום לא היה. שבנו כלעומת שבאנו (כי שומרות "חוק" אנחנו) כדי להתחבר לכביש 90.

12:40 מעט לפני התנחלות נעמה עצרנו לצלם את החסימה האימתנית בפתח מה שפעם היה הכניסה מהכביש הראשי הזה לתוך יריחו, וכמובן שבתוך דקותיים כבר זינק לעברנו ג'יפ צבאי מהבהב לברר מה פשר הרחרוח הזה. תמונה של החסימה במצורף.

מחסום תיאסיר 14:15

המחסום ריק למדי והחיילים מתחילים לנפנף אותנו לאחור אבל נמלכים בהם. מונית בודדת מגיעה מכיוון שכם, הנוסעים יורדים וניגשים לבדיקה ומנטרת "ואחד ואחד" שוב מנסרת באוויר הדומם באמצע השומקום הזה. הקרוסלה חורקת חריקה אימתנית, הצבא לא משמן את המפלצת.

תיל בתוך תעלת הפרדה

ב-14:40 המשכנו משם לכיוון מחסום (זרוע ברזל) גוכיה האמור להיפתח היום, כבכל ימי א' ג' ה' בבוקר ואחה"צ. כשאנו מגיעות בשעה היעודה – 15:00 –  מסתבר שאין עוברים היום ומהצבא לא מגיע איש לפתוח. חיכינו רבע שעה והמשכנו לדרכנו.

זה השער מבטא את הרשע במלואו. ילדים פלסטינים החיים בסביבה נאלצים להיפרד בגיל 6 מהוריהם ולהתגורר במהלך השבוע אצל קרובים כדי ללמוד בבית ספר בכפר טמון שבגדה,  ממש בקרבת מקום אך מעבר למחסומים ולחסימות ולתעלות ולגדרות כי הרי הבקעה כבר בעצם לא להם. מצורף, צילום של התיל הדוקרני המונח ליתר ביטחון בפתח התעלה הגובלת עם שער הברזל המסוגר.

מחסום חמרה 15:25

הכול מתנהל באיטיות שיא. כיום המחסום כבר מזכיר את חווארה בזמנו: משאית שיקוף, חיילת מ.צ. של יחידת המעבריםinfo-icon, סככת צל למזון ומים של החיילים, אלא שכאן הפלסטינים עומדים בקיץ שעות בשמש, לא חלילה בצל. יותר מ-20 דקות ממתינים נוסעים שעברו ונבדקו ברגל עד שהרכב שלהם סוף סוף נבדק ועובר לאספם בצדו השני של המחסום. אישה סיפרה לנו שבפעם שעברה כאן במחסום, חייל הורה לה לפתוח את המעיל העליון של לבושה המסורתי. בתוך הבודקה. חייל זכר. לבד. היא פתחה. מה תעשה?

ב-16:00 עזבנו את חמרה.