ג'בע (ליל), עטרות, קלנדיה, יום א' 24.1.10, אחה"צ

צופות: 
אורח מאנגליה, רוני המרמן, ותמר פלישמן (מדווחת ומצלמת)
24/01/2010
|
אחה"צ

מחסום עטרות:

ידיעה בעיתון סיפרה שהמחסום עומד לעבור מין העולם. אלא שבכיבוש כמו בכיבוש אין ואקום והמחסום אמור רק "לעבור דירה" סמוך לבסיס עופר, אם תמומש החלטת בג"צ וכביש 443 ייפתח לנסיעה לפלסטינים.  עד אז, המחסום ממשיך להיות מאויש בשוטרי מג"ב המעכבים את הנוסעים על כביש 443 מת"א למזקר במחסום. צילום תמר פ.רח ירושלים ולרמאללה.

מול עמדת החיילים מונחת שרשרת דוקרנים מחוברת לחוט והיא מוכנה לפריסה בכל עת.

גם המוצבים במקום קראו אותה ידיעה. הם ביקשו שנצלמם לפרידה על רקע המחסום ונעלה את תמונתם לפייס-בוק.

מחסום קלנדיה: 

קר, קר מאד במחסום קלנדיה. הקור, האור הדלוח, האוויר המזוהם והרוח החזקה המביאה עמה גרגרי עפר החודרים לעיניים ומסמאים את הראייה, מוסיפים לאווירת הנכאים והייאוש האופפים את המקום. צילום תמר פ.

בעלי הדוכנים שבפתחו של המחסום היו נסערים: "יש הרבה שוטרים במחסום" אמרו בחשש ששוב עומדת להתבצע פשיטה עליהם ועל רכושם הדל.

אלה שהבהילו אותם לא היו שוטרים אלא  18 מגויסים חדשים ליחידת האבטחה האזרחית,  שסיירו ברחבי המחסום וקיבלו הדרכה מוותיקים ומנוסים מהם.

אין ספק שבכוונה עוצבו מדיהם כך שיהיו דומים למדי צבא/משטרה.


גלאי המתכות (במסלול מס.4) שוב התגלה כבעל רגישות יתר. הפעם אני נפלתי קרבן לסטיותיו. למרות שלא היה עלי ולו חלקיק מתכת, הצפצוף לא חדל. לאחר אין ספור ניסיונות לעבור תחתיו, הלוך ושוב ושוב... ולאחר שגם הפלסטינים שנותרו מעבר לגדרות ומעברם עוכב, ניסו להשיא לי עצות: "אולי זה מהחזייה שלך?.... אולי השעון...  אולי תורידי נעליים..."- והכול לשווא, הוכנסתי (בפקודת הרמקול) לחדר פנימי, בו דלת המובילה לחדר ספק תא, עוד יותר פנימי ועם חלון ממוגן הנשקף אל עמדת החיילות. הרמקול אמר לי שמייד יגיע שוטר לטפל בענייני. הדקות נקפו, השוטר לא הגיע. אז נזכרה החיילת האחראית ששוטר לא יכול לעשות בדיקה גופנית על אישה - כנראה אין להם שם במלאי שוטר ממין שאינו זכר, ואני נאלצתי לחשוף את מערומי פלג גופי העליון נוכח החלון לעיני החיילות. רק לאחר שהשתכנעו הממוגנות/הסטריליות שאינני נושאת מטענים, הורשתי להמשיך לעברו האחר של המחסום והמעבר נפתח בפני הפלסטינים.

בעיני, ישראלית המוגנת בפני התנכלויות והתעללויות בתוקף היותי בת השבט הנכון ובעלת מראה ומבטא "נכונים",  אירוע שכזה עשוי להראות מגוחך ואבסורדי, אך אי אפשר להימנע מהמחשבה מה עובר על אשה או נערה פלסטינית המוכנסת בבידוד למקום זה בפני עיניים וקול עוינים וזרים, רק מפני שגלאי המתכות אינו תקין מזה מספר שבועות.

 

 

מחסום ג'בע:

שלושה חיילים מיהרו בשמחה לקראתנו, לא לשם מדון או התנצחות, אלא לשם שיחה.

למדנו מהם ש:

"נחמד לנו פה במחסום, מכירים הרבה ערבים, מתיידדים אתם בזמן שמעכבים אותם, לומדים עליהם ועל התרבות שלהם, על רמאללה - יש שם הרבה מסעדות טובות ואפילו לונה-פרק"...

ושבכלל: "החלום של כל חייל זה לבקר ברמאללה..."

שמענו מהם גם ש: ביום שישי האחרון הושלך מטען לעבר מחסום קלנדיה, שיש יהודים שכדי להמשיך בדרך למרות האיסור, עושים את עצמם כאילו הם ערבים ומתחילים לדבר במבטא ערבי, שזה מאד מסוכן ליהודים להגיע למחנה הפליטים קלנדיה, להוכחה סיפרו שרכב צבאי נרגם שם לפני שבוע, שהרי "הפלסטינים לא צדיקים" - אמרו,  (מי כן?) הרי ב-2004 היה לינץ' ברמאללה.

אנחנו לימדנו אותם (הם באמת התעניינו) שעור בגיאוגרפיה של הסביבה - איפה מתחיל ונגמר אזור בשליטה צבאית ישראלית, על החלוקה לאזורי A, B ו-,C ההבדלים ביניהם, וגם שלעניות דעתנו וניסיוננו, רק ללובשי מדים מסוכן להמשיך בדרך האסורה לנו -  זו המובילה לקלנדיה.