אבו דיס, קונטיינר (ואדי נאר), ראס אבו סביטאן (מעבר הזיתים), שיח' סעד, יום ד' 10.3.10, אחה"צ

14.00 – 17.00

שיח' סעד

הרחוב חסר השם בנוף ציון עדיין נושא רק מספר.

הזבל בשיח' סעד נראה גרוע עוד יותר על רקע הפריחה הצבעונית והשופעת. הדבר נראה כל כך לא במקום (מה, הפריחה או הזבל?).

במחסום שיח' סעד עמדו ארבעה שוטרי משמר הגבול וארבעה מאבטחים אזרחיים, איש מהם לא עשה מאומה. הם אפילו לא מנעו מאתנו להיכנס לשכונה. כנראה שהיה להם חם מדי.
 
שבעה בחורים צעירים עמדו ליד החנויות הנטושות בתקווה, חסרת כל בסיס, להשיג עבודה כלשהי. הם היו יכולים להתגייס לניקוי הזוהמה במקום אבל לא נראה שיש להם מרץ או יוזמה לכך.

הפשפש

ליד הפשפש עמד מערבל בטון ענקי, לא נראו כל חיילים. הכל היה נעול ורק כמה עובדים פלשתינים בצעו עבודות אחרונות להקמת המחסום המתוחכם המיועד לכאן. היה מנהל עבודה יהודי אחד שנהג במכונית שעליה כתוב "אחזקת מכשול התפר", עוד ביטוי מכובס ובלתי מובן.

נער שיחק כדורגל במקום ואחד הפועלים החזיר לו מדי פעם את הכדור בבעיטה.

מעבר הזיתים

מספר מכוניות ללא נהגים חנו בצדו המערבי של מעבר הזיתים. שאלנו כמה אנשים לסיבת הימצאותם של המכוניות במקום זה, היות וברור שאינן מצפות לנוסעים שעברו את המחסום, אך לא קיבלנו תשובה.

שני חיילים שעמדו בכניסה לא-זאעים לא שמו לב לא כשנכנסנו לשכונה ולא כשיצאנו ממנה. בשכונה עצמה לא השתנה דבר.

בקדר עמדו כמה מכונות כבדות ליד אתר הבניה.

הקונטיינר

מכונית חדשה למדי שעברה השחתה רבה, המצוידת בשתי לוחיות זיהוי, זרוקה בשדה שליד הכניסה למחסום הקונטיינר.

החיילים לא התעניינו בנו וגם בתחבורה שזרמה דרך המחסום, היה חם מדי. כמה מהחיילים שוחחו בטלפונים הסלולאריים שלהם, אחרים שתו ופטפטו ביניהם שעה שהמכוניות עברו ללא הפרעה, גם נפנופי הידיים המוכרים המאפשרים לנהגים התקדמות, נעלמו. כמה מהנהגים אפילו לא הקפידו על הרווחים הסטריליים בין מכונית למכונית, הנדרשים בדרך כלל.

אחרי זמן מה גילה אחד החיילים את נוכחותנו ושאל אותנו על עדנה. לשאלתנו בנוגע למכונית הזרוקה, ענה שהיא נמצאת שם כבר יובלות. החיילים הכינו לעצמם ערוגה קטנה בשדה בכדי לגדל נענע לתה שלהם. עכשיו נעצרו מכוניות משני הצדדים, אך הנהגים הורשו מיד להמשיך בדרכם. נראה היה שלמחסום אין כל תפקיד, אפילו לא לשם הטרדה. הנהגים שעברו בודאי חשבו שמזלם הטוב נובע מנוכחותנו.