בית לחם, יום ג' 16.2.10, בוקר

צופות: 
רחל מ., דרורה פ., עידית ש. (מדווחת)
16/02/2010
|
בוקר

 

מחסום 300


אתחיל בוידוי: את דרכי למחסום בבוקר אני עושה ברגל, וכך כבר מהכביש מגילה לדרך חברון אני חשה את תוצאות הבוקר במחסום.

 היום קבלו את פני בדרך אנשים עם פנים עצובות במיוחד. הם פונים אלי ואומרים שהיום המצב קשה במיוחד. "אנחנו עומדים דחוסים במחסום שעה, אולי תביאו לכאן את עדנה מהאח הגדול שיראו מה קורה". "היום נורא, הרבה יותר גרוע מאתמול, הכל לאט לאט".אני מתקרבת לכניסה, על הכביש הרבה מכוניות (זה סימן לא טוב, הרבה מנהלי עבודה מחכים לעובדים שלא הצליחו לעבור). שוב פונים אלי ומתלוננים, "היום הכל לא טוב, בחוץ יש המון אנשים, מכניסים אותנו לאט לאט, יש קצין שעושה בלגן, אחד הקצינים דחף משהו לא יודעים למה" , "תלכו לצד השני לכניסה שם מאות אנשים מחכים כבר מ-4 בבוקר, למה אתן באות לכאן, מפה אתן לא רואות כלום."  06:45– רחל ודרורה בפנים, מספרות שהשוטר אמר להן שהכל בסדר, אין בעיה. זאת בנגוד לכל מה שהן ראו עד כה. 4 עמדות מאוישות אך אין לפניהן תורים, לא מגיעים אנשים מבפנים, הכל זורם לאט. האנשים שעוברים ממורמרים ועצבניים, שומעים שבחוץ דוחק נוראי. יוצא פועל עם יד פצועה. פצע שוטט דם עם חתכים עמוקים. הוא מספר שזה מהגדר מהדוחק. הוא מסרב לפנות לקבל עזרה רפואית במקום, לא רוצה שירשמו את שמו או את תלונתו, כי מי יודע מה תהיה התוצאה. הוא מעדיף ללכת לפגוש את המעביד וקבל עזרה ממנו.  במשך השעתיים הקרובות המצב לא משתנה. אנשים יוצאים מזועזעים. שומעים צעקות ורעש מבפנים. זרם המגיעים לעמדות הקדמיות מתבצע בגלים של עשרים, הם עוברים, העמדות ריקות ואז מגיע גל חדש. כל מי שיוצא זורק לעברנו מילת תלונה על המצב. בחוץ הרבה אנשים, בתור דוחק נורא, לפני המכונות בפנים תור נוסף דחוס, מעבירים אחד אחד במכונה לאט, לאט. 

06:45 – שיחה למוקד ההומנטרי – הבטיחו לטפל 07:15 – שיחה להומנטרי – הבטיחו לטפל השוטר בשטח טוען שהכל בסדר, כמו כל יום.וככה הדבר נמשך. טלפונים ותלונות של העוברים.לקראת שבע וחצי טלפון נוסף למת"ק, הם לא יודעים שיש בעיות יבדקו. אך הם מטפלים רק בנושאים בשער ההומנטרי, השער הרגיל הוא באחריות המשטרה, אין להם טלפון של המשטרה, תמצאו אותם בשטח ותדברו איתם. טלפון לחנה בר"ג אולי היא תוכל לעזור. חנה מתקשרת לכל העולם, אין שיפור.כבר אחרי שמונה, האנשים שיוצאים מדווחים שהם מחמש בתור ורק עכשיו עברו. הם מחכים לחברים לעבודה שעדיין לא עברו.מנהל עבודה מחכה לעובדיו שלא מצליחים לעבור, אחרי חצי שעת המתנה הוא הולך ומודיע להם לא לבוא. לא יצאו היום לעבודה.בחוץ אנחנו נתקלים בפועלים שמנהל העבודה שלהם לא חכה להם. השעה שמונה הוא נסע בשבע וחמישה. הם הפסידו יום עבודה. לטענתם "משלמים למעביד 50 שקל ליום עבודה בעבור האישור, אם יקחו מונית למודיעין יעלה להם 100 שקל, מה נשאר?". טלפון נוסף מחנה – התקשרו אליה מהמשטרה ונזפו בה שזה לא בסדר שאנחנו מתלוננות ויותר חמור שהצבא מוסר לנו כמה חיילים בעמדות. היא התלוננה שוב. 

08:40 – עזבנו את המחסום, נראה שהתנועה זורמת, הרבה פועלים ועובדים זורמים החוצה. הפקק נפתח. משיחה עם האנשים בחוץ מסתבר שפועלים התייאשו וחזרו הביתה.בדרכנו החוצה מחוץ למחסום עוצרinfo-icon אותנו שוטר חגי כהן שמו ונוזף בנו. "אתן שקרניות, אך אתן אומרות שהיום היה לא טוב, הכל בסדר היום" "אתן אומרות מה שהם אומרים עלינו והם שונאים אותנו ויש להם אינטרס לומר שהכל לא טוב" "אני לא מאמין לכן, כל התלונות שלכן הן שקר". "השאיפה שלי היא שלא תכנסו למחסום בכלל כי אתן משקרות" וכו' וכו'. בקיצור כל מה שתגידו לא נכון. אתן ממציאות את הכל כי יש לכן אינטרס להשמיץ אותנו. וגם לערבים יש אינטרס דומה ולכן כל מה שתגידו לא נאמין לכן. בחוץ בדרכנו לאוטו אנחנו מקבלות צעקות מהעובדים המיואשים, "מה אתן עושות כלום לא עוזר, תתלוננו עליהם, על מה שהם עושים לנו". "לכבשים מתייחסים יותר טוב מאשר לנו". תספרו לחיה וסילביה הן יפנו לבג"צ .

 
זהו יום עצוב עצוב.