סנסנה, יום א' 14.2.10, בוקר

צופות: 
ענת ש', תמר ב' (מדווחת)
14/02/2010
|
בוקר


מעבר סנסנה - מיתר
הגענו למחסום בשעה 05:20,  ואת פנינו קיבלו פלסטינים שביקשו שנעשה משהו כדי לשפר את תהליך המעבר ביום א'. נראה שעדיין כואבת הטראומה בעקבות פינויו מתוך התור הצפוף של אחד מהם שבוע לפני כן לבית החולים, שם נפטר. במהלך השהות שלנו חזר הסיפור שוב ושוב, פעם על 2 פצועים, פעם שלושה – לפי מיטב הסיפורת הערבית...
מצפייה בשלב הכניסה לתור נדמה שהתהליך מתנהל מאד לאט ולכן הלחץ על התור רב. 
ביקשנו לשוחח עם מנהל המעבר. יצא אלינו אחראי הבטחון וכשהסברנו את הבעייה הוא טען שהוא מעביר כ 250 איש כל 10 דקות. נראה לנו מוגזם ולא סביר. לקחנו את הטלפון של שלומי, מנהל המעבר, והלכנו לראות מה קורה ביציאה.
בהתחלה ספרנו 30 איש שעברו בכל 10 דקות. בשלב זה אחראי הבטחון הופיע במקום ומשראה שאנחנו עדיין עומדות שם, נכנס פנימה ואיכשהו, באופן מופלא מאד, פתאום היציאה התחילה לזרום...!  לא 250 איש ב 10 דקות, אבל בכל זאת 60-70 איש ב 10 דקות. הרגשנו שהיה טעם לבואנו, אולם בפעם זו יותר מתמיד, פנו אלינו פלסטינים רבים וביקשו שנפעל לשינוי המצב. ואכן, אין הסבר מוצדק לטעמנו לסחבת שגורמת לאנשים לעמוד יותר משעה בתור לבדיקה. רוב היוצאים מהמחסום כעוסים וממורמרים וזה מיותר ועשוי להוביל רק לרע.
סיכמנו שענת תצור קשר עם שלומי כדי לפעול לשיפור המצב. אנחנו מציעות לחדש צפיות במחסום זה לפחות אחת לשבוע כדי לעקוב אחר הנעשה.

19.2.2010 - זה כבר כמה ימים שענת מנסה להשיג את שלומי, אך למרות הבטחותיו הוא עדיין לא חזר אליה.