ארתאח (שער אפרים), יום ה' 18.2.10, בוקר
משמרת שחר
יום חג היום שלאחר השביתה הפך ליום חג.אנשים יצאו מהמחסום עם אור בעיניים.
אלפי אנשים חיכו להסעות בסביבות השעה 5:30.
המגרש היה מלא מוניות והמולה. כולם ספרו לנו בהתרגשות שזה היום הראשון מזה שנתיים שהם מרגישים בני אדם.
המעבר במחסום לקח כ-10 דקות.כל העמדות היו פתוחות.
חיילי משמר הגבול עזרו לחברת השמירה להעביר את האנשים ולעשות סדר בחוץ.
הפלסטינים מצידם תיארו, בלשון ציורית מקצועית, את המעבר. "עמדנו בקוים ישרים כמו פלס". לא היה צורך לדחוף או לריב. הכל זרם.
עם כמה אנשים שדברנו הצטיירה התמונה של אתמול כך:המחאה הייתה ספונטנית. כאילו כל התקופה הזאת הייתה בלתי נסבלת והעניין היה באויר, רק היה חיכו שמישהו יגיד וכל השאר קרה בעצמו."הגיעו מים
עד נפש. הרגשנו שאי אפשר יותר וזה יצא כמו פיצוץ.
השמועה על השביתה עברה כהרף עין בין האנשים.קבוצה של כ-30 איש נכנסו פנימה והתיישבו וחסמו את הכניסה והודיעו שהם לא יוצאים.
המחסום נסגר לכניסה וגם האנשים שחיכו בחוץ התיישבו.
זה נמשך מ-4:30 עד 8:30.
רשתות טלוויזיה מקומיות ואל-ג'זירה הגיעו כנראה מטול כארם לסקר את השביתה.
בשלב מסוים הגיעו מנהלי החברה וניהלו שיחה עם האנשים.
הבוקר דיברנו עם אחד הדוברים שמסר לנו בלשון רהוטה ומדויקת את דרישותיהם המוכרות לנו היטב:
פתיחת המעבר ב-4:00 (בדומה למה שקורה במעבר אייל).
פתיחה של כל עמדות הבדיקה (8),
הפרדה בין גברים ונשים,
בטול השהייה (הממושכת?) בחדרים,
מתן אפשרות תפילה לאנשים שבפנים,
תיקון הגדר בצד הכניסה – שהיא כרגע הרוסה לגמרי
והכי חשוב: יחס של כבוד "אנחנו בני אדם עובדים, אנחנו דורשים מהשומרים יחס של כבוד כאל בני אדם ולא היחס המשפיל והמזלזל שאנחנו מקבלים מהם עכשיו".
היום נפתח המחסום ב-4:30, כלומר התביעה הראשונה לא קוימה.
אחד האנשים, שאמר לנו שהיה בין הדוברים, אמר שאם המעבר לא יפתח ביום א' ב-4:00 הם יקיימו שוב שביתה ובקשו מאיתנו להזמין צוותי טלוויזיה.
מי שנראה כמו מנהל המחסום וסגנו (אולי מנהל חברת השמירה) הסתובבו בשטח עם מכונית מפוארת, צביה בקשה לדבר איתם, הם הסתכלו עלינו כמו היינו אויר וטרקו את דלת המכונית וחרקו למקום הבא.
האוויר היה היום צלול יותר. מועקה כבדה ירדה מהלב. התחושה של כוח ויכולת לשנות, לעמוד על זכויות, נולדו היום לחיים במחסום.
זכרו את היום.לאחר ששאלו אותנו: למה אתן לא עושות דבר, רק כותבות וכותבות.
הסברנו שעשינו כל מה שביכולתנו, אבל, הדגשנו זאת בפניהם, שרק הם יכולים לשנות את המצב, להם הכוח (הבלתי אלים) להביא לידי שינוי הרבה דברים.
ביום א', ב-4:00 אנחנו נהיה שם, מקוות עם עיתונות ישראלית, ומזמינות את מי שיכולה, לבוא.
יום א' ב-4:00 היומן של כולנו ריק