אבו דיס, ענאתא, ראס אבו סביטאן (מעבר הזיתים), יום ה' 11.2.10, בוקר

 6:50 מחסום ענאתא

מגרש ההסעות של התלמידים מלא באוטובוסים וילדים שמסתובבים ביניהם.

במחסום תנועה ערה של תלמידים ומבוגרים בודדים. הילדים עוברים רובם ללא בדיקה בנתיב שמוקצה להם. הם ממשיכים את דרכם אל עבר נקודות ההסעה השונות בהמוניהם, בין ערב רב של כלי רכב, ללא מדרכה ואמצעי בטיחות מינימליים.

תור כלי הרכב ארוך מאוד, מדובר במאות מכוניות וזמן ההמתנה הוא לפחות 20 דקות.

הלכנו אל עבר מחנה הפליטים שועפט. הרחוב מלא אלפי ילדים הצועדים אל עבר המחסום רגלית, מפלסים דרכם בין מכוניות שתקועות בתור, מהמורות וערמות זבל. גם כאן מדרכות אין.

בדרך פגשנו אנשים שסיפרו לנו שגם הלילה הייתה פשיטה נוספת של כוחות הביטחון ונערכו מעצרים. פגשנו זוג שבנם בן ה-14 נעצר הלילה והם נקראו להגיע למגרש הרוסים תוך 10 דקות (מה לעשות שבמחסום ממתינים לפחות 20 דקות והדרך עמוסה ורווית פקקים?). כשהתקשרנו אל האב כעבור שעה הוא היה בחקירה ולא יכול היה להרחיב בדיבורים. נמשיך לעקוב.

למראה פנינו במחסום הצהיר אחד החיילים ש"בצלם" הוא הארגון האהוב עליו ביותר, לקול צחקוקים וגיחוכים של חבריו. 

 8:00 מעבר הזיתים

אנשים מעטים מגיעים למחסום בשעה זו וחוצים אותו תוך דקות ספורות.

מהפילבוקס נשמעות גערות ופקודות שונות ומשונות לעבר פלסטינים, שמיטיבים להתעלם.כשעין הצופים לכדה אותנו עומדות בסמוך לשער נעול גם אנחנו "זכינו" בנזיפות מן הרמקול. התעלמנו.