ארתאח (שער אפרים), חבלה, מעבר אליהו, ראס עטיה, יום ב' 28.12.09, בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
פרנסיס ט' (מדווחת), רוני ס' (אנגלית בלבד); אורחות: טלי ומרים (להכנת סקר אקדמי)
28/12/2009
|
בוקר

06:40     חבלה. השערים נפתחים כמה דקות לאחר הגעתנו ובעקבות כך יש תור (אמנם קצר) של פלסטינים שחיכו לפתיחתם. יש בעיה עם המחשבים הצבאיים, שגורמת לעיכוב נוסף של 10 דקות. לאחר שהבעיה נפתרת מתחילים העניינים לזוז.
07:10     ראס-עטיה. נאמר לנו שהשערים נפתחו בשעה 06:30. אין תור.
07:30     מעבר אליהו. אין פועלים שמחכים, אלא רק טפטוף של אנשים שמהלכים מאחורי גדר התיל בכיוון המעבר מכיוון קלקיליה.
08:10     צומת ג'ית ריק ויש בו רק רכב האמר צבאי החונה מעל לכביש בצד הרחוק של הצומת.    
08:15        דיר שאראף. אין מחסום או סימנים של מחסום. יש רק נוכחות של חיילים בצד שמאל של הכביש והם אפילו אינם מסתכלים עלינו כאשר אנו נוסעות בכיוון בית איבא. אנו פונות שמאלה לכיוון כביש ג'נין ושבי שומרון ומגיעות למחסום בכביש, שנאמר לנו שהוא קשור לעבודות בכביש. אנו חוזרות בדרך שהגענו בה. בהגיענו לעמדת החיילים, אנו פותחות את חלון הרכב ושואלות אם אנו רשאיות להמשיך לשכם. החיילים נראים משועשעים אולם אינן מנסים להניא אותנו מכך, (למרות שאנו נוסעות בכיוון הנגדי).
08:30     אנו ממשיכות למחסום ענבתא ומראות לאורחותינו דוגמא של בזבוז צבאי - לשם מה? הן מתפלאות על ההוצאה על מחסום שברור שאיננו פעיל.
אנו משרכות דרכנו חזרה ועוצרות במעבר, כדי לבקש מאחד החיילים לפתוח את השער לא-ראס. להפתעתנו, אין כל בעיה. השער נפתח ואנו ממשיכות דרך ג'וברה אל המעבר ואל גדר הבטחון. החיילים נראים נינוחים ומציעים לנן לחזור, כי הם "אינם חושבים" שעלינו להמשיך.
אנו חוזרות בדרך שהגענו בה ועוצרות בארתאח בשעה 09:40. אין הרבה מה לראות שם והמקום כמעט ריק. אנו מציינות את שלטי "ברוכים הבאים", שהם כה בלתי הולמים. אנו מראות לאורחותינו את המתקן - ניסיונות הגינון, המוסתרות מעיני הפלסטינים, שעליהם להשתמש במקום שליד הבלוקים הענקים מבטון, והשומרים הצועדים מעל, בתוך המתקן, תוך הצגת נשקם. אחת האורחות מעירה שיש דמיון למחנה ריכוז. אני נוטה להסכים.