ארתאח (שער אפרים), ג'וברה (כפריאת), ג'ית, דיר שאראף (חביות), חבלה, ענבתא, ראס עטיה, יום ש' 28.2.09, בוקר

06:40 השערים בחבלה, נפתחים מספר דקות אחרי שאנו מגיעות.  פירוש הדבר כי תור (אמנם קצר) של פלסטינים ממתין לפתיחתם.  יש בעיה עם מחשבי הצבא אשר גורמת לעיכוב של 10 דקות נוספות.  אחרי שהבעיה נפתרה, העניינים מתחילים לזוז.

07:10  ראס אטיה.  אומרים לנו כי השערים נפתחו בשעה 06:30.  אין תורים.

07:30  מעבר אליהו.  אין פועלים ממתינים, רק טפטוף של אנשים אשר הולכים מאחורי גדר התיל לכיוון המעבר, באים מכיוון קלקליה.

08:00  צומת ג'ית ריק; רכב המר צבאי חונה מעל לכביש מעבר לצומת.

08:15  דיר שארף.  אין מחסום ואין כל סימן של מחסום.  רק נוכחות חיילים משמאל לכביש אשר כלל אינם מסתכלים בנו כאשר אנו נוסעות לכיוון בית איבא.  אנו פונות שמאלה לכיוון הכביש לג'נין ושבי שומרון ומגיעות למקום בו הכביש חסום בגלל עבודות (כך אומרים לנו).  אנו מסתובבות וחוזרות כלעומת שבאנו.  בהגיענו לעמדת החיילים אנו פותחות את החלון ושואלות האם אפשר לעבור לשכם.  החיילים נראים כאילו הצחקנו אותם, אך לא מנסים למנוע מאתנו (למרות שאנו נוסעות בכיוון ההפוך).
08:30  אנו ממשיכות למחסום ענבתא ומראות לאורחינו דוגמה של הוצאת כספים צבאית - לשם מה?  הם מתפלאים על ההוצאה על מחסום שברור שאינו בשימוש.

אנו שמות פעמינו חזרה ועוצרות במעבר לבקש מאחד החיילים לפתוח את השער ל א-ראס.  להפתעתינו, אין בעיה.  השער נפתח ואנו נוסעות דרך ג'ובארה, עד למעבר וגדר הביטחון.  החיילים נינוחים, ומציעים לנו לחזור כי "לדעתם לא רצוי" שנמשיך.

אנו חוזרת בדרך שבאנו ועוצרות באירתאח.  שם, בשעה 09:40, אין הרבה לראות והמקום כמעט ריק.  אנו שמות לב לשלטי "ברוכים הבאים" ליד הכביש - כמה שהם אינם משתלבים.  אנו מראות את המתקן לאורחינו - מאמצי הגינון אשר אינם גלויים לעיני הפלסטינים שמשתמשים במקום בגלל הבטונדות הענקיות המסתירות אותם, ואת השומרים בתוך המתקן אשר מסתובבים למעלה עם נשקם.  אחד האורחים מציין כי המקום דומה למחנה ריכוז.  אני נוטה להסכים.