ארתאח (שער אפרים), ענבתא, יום ג' 12.1.10, אחה"צ

צופות: 
תום ורותי עם נדים ושתי אורחות מארה"ב
12/01/2010
|
אחה"צ
16:00 ענבתא
אין חיילים במחסום . 
16:20 אירתח
הגענו ומצאנו כ-60 אנשים  מחכים למעבר מחוץ למגרש החנייה (!) השער הגדול נעול ואין עם מי לדבר . תום התקשרה למת"ק ולמוקד ההומניטרי
לברר אם קרה משהו . מסתבר שזה פשוט כי " הצטבר לחץ " של פועלים שחוזרים . התקשרנו גם לחנה ברק משלנו כדי שתלחץ גם היא לפתיחה של עוד עמדות וזרוז המעבר .
בינתיים שמענו קצת סיפורים - פלשתינאי מטולכרם סיפר שחי במיאמי חיי נחת עד 11/9 אז פשוט לקחו ממנו את כל הניירות ו"בקשו" ממנו לעזוב . מאז הוא בטולכרם . הזכרונות העלו בו הרבה חיוכים . מאידך גיסא הוא גם סיפר על שכן שלו שלקחו אותו לחקירה לפני 3 חודשים , בין לבין שברו לו רגל ולא טרחו לטפל בו , מאז הוא לא מטופל , אין לו כסף לבי"ח  והוא מבקש עזרה ( רפואית ? משפטית ? לא הבנתי ) .
הנפגע שמו ע' נתנו לו כרטיס ביקור של מחסומווטש והצענו שהשכן יתקשר ונראה מי יכול לעזור .
בינתיים הגיעו עוד , היינו כבר כ-300 מחוץ לשער החניה . בערך ב- 16:35  נפתח השער וכולם רצו למעבר . במעבר יש 3 עמדות פתוחות , התור עכשיו "רץ" ממש . מי שעמד ליידי בסוף התור נמצא מהעבר השני תוך 7 דקות  . יופי . נשים ילדים ומבוגרים שמגיעים נכנסים בלי תור (הפועלים מיד מפנים להם) . למרות שעכשיו ממש עוברים מהר יש כאלה הדוחפים ( הצעירים ! ) והמראה לא נעים .
כל מי שמתעכב לדבר איתנו מציין שהבעיה הגדולה היא כמובן בבוקר
17:10 עזבנו