ג'בע (ליל), חיזמה, עטרות, קלנדיה, יום ב' 18.1.10, אחה"צ
15:20: עטרות: תור קצר אם בכלל.
15:30 - קלנדיה: ממגרש החנייה צפינו בפעולת המחסום החדש ש"שופר" (במקביל לעבודות הבנייה במחסום האח"מים
החדש). ראינו שיש רמזור ליד זרוע מתרוממת בעוד 4 או 5 גלילי אלומיניום מתרוממים/שוקעים לתוך הכביש. החיילת בתוך בודקת הפיקוד (שהועתקה לאמצע מסלולי הנסיעה והוקפה בגדר) הפעילה את האור הירוק, הרימה את הזרוע והורידה את גלילי האלומיניום ואז התפרץ קדימה גל של רכבים. כדי להשתלט על הרכבים השועטים החיילת התחילה לצרוח במערכת הכריזה ולבסוף עצרה את התור כשרכבים עומדים על הגלילים ומתחת לזרוע כך שיותר לא הצליחה להפעיל אותם. המחזה היה די מגוחך.
15:35: בתוך מחסום הולכי הרגל פעלו 3 מסלולים פנימיים. שניים משלושת הקלובים בסככה הצפונית היו מלאים בממתינים. התרשמנו שהתקדמות התורים היה איטי מאד. מזג האוויר היה קשה וסוער וחלק ממספרי הטלפון לא עבדו. החיילת שענתה לטלפון של המוקד אמרה שלא ניתן להתקשר אליהם במשך שלושת הימים הקרובים. הטלפון של החמ"ל עבד לסירוגין. כאשר נכנסנו למחסום, ראינו זוג עומד במסלול 5, הכניסה למת"ק. הגבר החזיק ת.ז. כחולה ואשתו פלשתינית. הם אמרו שהיו במת"ק לקבל אישור שהייה עבור האישה וקבלו הבטחה שזה יונפק ועליהם לחכות בחוץ. הם אמרו שהם נמצאים במת"ק משעה 13:00. כיוון שהמת"ק לא ענה לטלפון, צלצלנו לחמ"ל וביקשנו שיחברו אותנו עם נציג המת"ק. הנציג אמר להם להמתין לאישור המיוחל בסככה הצפונית, והם אמנם הלכו לשם.
בהמשך נעמדנו בתור במסלול 4. כדי להעביר את זמן ההמתנה, צלצלתי שוב למת"ק בשעה 4:05. הפעם חיילת ענתה לצלצול וספרתי לה את סיפור הזוג שפגשנו. החיילת לקחה את מספר ת.ז. האישה ובדקה וחזרה אלי. היא אמרה שהאישור (לשבוע בלבד) כבר הונפק ונמסר לשליח מהמת"ק הפלשתיני בא-ראם, כך שהם צריכים ללכת לא-ראם לקבלו. אבל מת"ק א-ראם כבר היה סגור, והגשם והקור התגברו. אילולא הפנייה המקרית שלי היו בני הזוג ממשיכים להמתין לשווא. רצנו למסור להם את המידע.
חזרנו ונעמדנו בתור בסככה הצפונית בשעה 4:15. לאחר המתנה בסככה ואח"כ במסלול הפנימי, הצלחנו להגיע לצד הירושלמי בשעה 4:50, כלומר לקח לנו 35 דקות. התרשמותנו ההתחלתית התאשרה, המעברים פעלו מאד לאט.
16:50: כאשר יצאנו למגרש החנייה הדרומית, ראינו שמשאית חונה שם. שאלנו את הנהג מה הבעיה והוא אמר שיש לו קרטונים ריקים והחיילים מסרבים להעבירו. טלפנו לחמ"ל והם לקחו את פרטי המשאית והבטיחו לעזור. איחלנו לנהג הצלחה וברחנו פנימה מפאת הגשם.
17:15: עזבנו את קלנדיה לחזור לירושלים. כאשר עברנו את ליל, ראינו חייל מכוון את נשקו לתוך החושך בצורה מאיימת, למרות שלא היו רכבים בסביבה - מתוך שעמום? אך ככה קורים אסונות. גם בחיזמה לא היו תורים.