עזון עתמה, יום ה' 14.1.10, בוקר
06:20 כרגיל בעת האחרונה שני תורי המתנה, אחד בשרוול המרושת מול המ"צ שבקובה, מול המחשב, והשני מול השער המרושת. בדיוק כשהגענו התארגנו החיילים לרישום על דף נייר גם אצל החייל שבסככה. הסככה משופצרת, מוגנת על ידי שקי חול מבהיקים. עדיין אין סככות לממתינים.
מפקד המחסום מאד לחוץ. מעצב את המרחב כל הזמן. מניח מוט ברזל המסמן לפועלים היכן עליהם להמתין עד שהרושם יסיים מלאכתו. לנו הוא לא מאפשר לעמוד בין שער הרשת ומוט הברזל. יש לו הרבה נימוקים: זהו שטח סטרילי
; אני דואג לביטחונכן, ולבסוף הטיעון המנצח – אתן מפריעות לנו בעבודה!
שלושה ילדים בגיל בית ספר מנסים לצאת מהכפר. החיילת מאפשרת להם להגיע לבדיקה ללא המתנה, מעין תור הומניטארי, אולם שניים מהם נשלחים בחזרה הביתה. מסתבר שהיום התחילה חופשת סמסטר בבתי הספר והם רצו לעזור בפרנסת המשפחה. החיילים לא רצו להסביר לנו מה פסול מצאו בהם, שהלוא הם צעירים מכדי שתהיה להם תעודת זהות ואישור עבודה. טלפנו למת"ק קלקיליה והוא הבטיח לבדוק...
ליד העמדה ממתין צעיר. לדבריו כל יום הוא נבדק וכל יום הוא עובר. היום הוא בינתיים מנוע. חיכינו אתו כחצי שעה. החיילים לא נדבו מידע. הציעו לו לחזור הביתה או לחכות.
לדברי אחד החיילים מתוכננים שיפורים במקום ועד אז זה מה שיש.
חכו חכו, עוד יעבירו לכאן את המבנה האדיר העומד בשיממונו בפאתי חווארה.