מעבר אייל, יום א' 6.12.09, בוקר
מעבר אייל 6.12.09, 04:00-06:21
היום לא היו עיכובים מיוחדים. המסוף נפתח בזמן (04:00), לא ירד גשם, לא היה קר במיוחד, 3,100 אנשים עברו בין השעות 04:00-06:15, חמש עד שבע בוטקות (בהתאם למספר העוברים) לבדיקת תעודות זהות אויישו, ושני מכונות השיקוף לבדיקת חבילות פעלו.
אך תאור זה של יום ללא בעיות אינו נותן תמונה מלאה של המתרחש. אנשים מתחילים לעמוד בתור כבר בשעה 03:00, ואף מוקדם יותר, אחרי שהגיעו מכפרים קרובים ורחוקים. לעולם אין לדעת מראש האם יהיה יום טוב במחסום, וכדי להיות בטוח אדם חייב להגיע מוקדם. אחרי שמחכים בתור בחוץ כשעה ויותר, דרוש עוד כחצי שעה בתוך המסוף.
היות ויש רק שתי מכונות שיקוף, האזור לידן מלא אנשים ולעתים יש דחיפות וצעקות. הפלסטינים מתלוננים על ה"חדרים" בהם הם מוכנסים לבדיקה מקרית נוספת, שם הם נדחסים כסרדינים ואף פעם אינם יודעים כמה זמן ישהו שם והאם יגידו להם להסיר חלק מבגדיהם, או את כולם. מזון שהם מביאים אתם לאכול במשך היום מוגדר כחשוד, ומוגבל על ידי חוקים לא-עקביים אשר משתנים כל הזמן.
השומרים במסוף מתנהגים לעיתים קרובות בגסות ובחוסר כבוד. אנו שומעות הרבה פעמים את הצעקות כאשר אנו עומדות מחוץ למסוף, והיום אחד המנהלים עמד ליד פתח היציאה ואמרו לאנשים לא להתפלל לידה. הוא דיבר בטון מתנשא, כאילו דיבר לילדי בית ספר לא ממושמעים.
קיימת מכונת שיקוף נוספת שאנשים נדרשים להכנס אליה, והם מפחדים כי היא גורמת לסרטן, ואדם סיפר לנו כי בימים שעליו לעבור בה יש לו כאב ראש כל היום. (לא קיבלנו תשובה ברורה מרופא בנוגע למכונה. כנראה הנושא דומה לעניין הטלפונים הניידים, ועדיין אין מחקר שממצאיו מקובלים).
אחרי שאדם עובר לצד הישראלי הוא ממתין להסעה לעבודה. אלה שהקדימו להגיע לפני שעות הלחץ יושבים במגרש החנייה, מנסים להתחםם, או להתרטב, לפי מזג האוויר. עדיין אין מחסה נגד גשם.
גם אחרי שעוברים כל זה, הדרך עדיין אינה חלקה. דברנו עם פועל שהיה בדרך לרמת גן, שם חיכה לו הקבלן. בעוד אנו מדברים, הוא קיבל טלפון שאין עבודה היום. הקבלן הבטיח להתקשר אליו עד מוצאי שבת אם אין עבודה, אך פשוט לא עמד בהבטחתו.